ג'ורדן מיילס

פרק 14

מה הם כבר יכולים להסתיר ממני? חשבתי לעצמי
לא משנה  אני אדבר איתם על זה בהזדמנות נכנסתי להתקלח וכשיצאתי אכלתי וראיתי טלוויזיה אחר כך הלכתי לסטודיו שלי של הציור
ופשוט ציירתי אחר כך פשוט הלכתי לישון שינה עמוקה
התעוררתי בבוקר וקמתי להתקלח כשיצאתי לבשתי גינס קצר שחור עם קרעים קטנים וגופייה פתוחה בצדדים בצבע לבן
עם טופ בצבע שחור שכתוב על הגופייה קטע משיר באנגלית שמתי נעלי עקב ולקחתי תיק לא לפני שעשיתי בייביליס שמתי קליפס בשיער
הגעתי אל בית הספר כשלפתע ראיתי שלט ענק -
מסיבה ענקית לכבוד אמצע שנה  פרטים בהמשך-
רציתי למות! עוד מסיבה גלגלתי עיינים והמשכתי ללכת מקווה לא להתקל בעומרי או ג׳ייסון פתחתי את הלוקר שלי להוציא אלגברה מהלוקר וכשסגרתי אותו הופתעתי לראות את עומרי מאחור נשען על הלוקר משמאלי
״אנחנו צריכים לדבר..״ הוא אמר
״אין לנו על מה״ אמרתי ובאתי להמשיך ללכת אך הוא עצר אותי
״ג'ורדן לפחות תיהי מציאותית ״ הוא אמר
״אין לנו על מה לדבר כבר נפרדנו.. אתה זרקת אותי.. זוכר?״ שאלתי בטון ציני
״ג'ורדן תפסיקי!״ הוא אמר
״סליחה !״ שאלתי או יותר נכון אמרתי
״לפחות על תפיל את זה עליי״ אמרתי
״עכשיו את מדברת שטויות?!״ הוא אמר
״ואני גם רואה שטויות ושומעת שטויות , תפסיק! פשוט תפסיק! אתה אחרי שבכיתי בשירותים בסטודיו קראת לי בכיינית או תינוקת או וואטאבר!״ אמרתי והלכתי
״היי״ הוא ניסה לתפוס אותי ללא הצלחה ופשוט המשכתי ללכת
״זבל״ מלמלתי והגעתי אחרי מספר דקות לכיתה כמובן באיחור..
״למה אחרת?״ המורה שאלה אותי
״למה לא?״ שאלתי
״אל תתחצפי !״ היא אמרה
״אז אל תציקי..״ אמרתי
״ג'ורדן תזהרי ממני אני אשלח אותך אל הסגנית!״ היא אמרה
״מה שתגידי ביץ׳ ״ אמרתי ונפלט לי
״ג'ורדן עופי מכאן ..״ היא אמרה
״מה שתגידי..״ אך לפני שיצאתי הסתובבתי לקחתי את הפח התקרבתי אלייה ופשוט שפכתי את כל תכולת הפח עלה ועל הדברים שלה
״כן כן אני יודעת לסגנית.. לפחות יהיה לי שבוע חופש מבית ספר...״ אמרתי
כשהגעתי לחדר הסגנית מסתבר שהיא כבר ידעה מה עשיתי
אבל הא לא השעתה אותי
בגלל וטו שהמורה שלי לריקוד הטילה
העונש היחידי שהיא נתנה לי
זה שבוע שלם של ריתוק
מה שתגידי .. אמרתי
ויצאתי מהחדר
גלגלתי עיינים כי דווקא די שמחתי כל החתיכים תמיד נשארים לריתוק וככה יהיה לי זמן לצייר..
כשנגמר היום והייתי צריכה ללכת לשעתיים ריתוק זה כבר ניהיה מעניין
לפני שנכנסתי קניתי במכונת השתייה קולה כשנכנסתי כל מה שראיתי זה 9 בנים די חתיכים ועוד ילדה אחת גותית שדי הפחידה אותי
מה שכן לכולם היה קולה ביד
״שלום, את צריכה להרשם פה ..״ המורה התורן אמר
״אין דיבורים לחשושים וצחקוקים..״ הוא אמר
סבבה אמרתי כמילאתי בדף שלו- ג'ורדן מיילס יא 6
וחתמתי
איך שהתיישבתי והוצאתי מהמחברת כדי לשרבט
שמעתי ציפורים על השולחן ואחרי כמה שניות שמעתי זמזומים וקול שמלמל איזה שיר מטומטם
״טוב מה אתם חושבים שאתם בסרט ״״לימוניד מאות׳״
שאלתי?״
״תרגעי יא פרינססה תבקשי מאבא לקנות לך אטמים ועדיף מזהב ״שמעתי מהגותית
״סליחה?״ שאלתי
״יחתיכת יצור בלי חברים לכי תיהי מוזרה בשקט ושלא תעיזי לדבר איתי עוד מילה?!״ אמרתי לה בון מאיים
״או שמה?״ היא לחשה בהתגרות
״או שאני ירביץ לך אמרתי באיום..״
״עוד מישהו רוצה לעצבן אותי עם טמטום?״ שאלתי
כשאף אחד לא ענה פשוט ישבתי
כשהמורה התורן הסתכל עליי מפוחד
״אני רוצה!״ שמעתי מהצד השני של הכיתה ילד מספר 11 קמתי בעצבים והתקרבתי לשם
כן? אתה רוצה? שאלתי
כן הוא הוריד את הכובע גרב ומשקפי השמש
״ג'ורדן בנוגע לשמועה חדשה שרצה פה האם זה נכון שאת ועומרי נפרדתם?״ הוא שאל ומיד הרגשתי כמו דקירה בלב
״מי רוצה לדעת ?״ שאלתי
״אני״ הוא אמר
״ג׳ייסון סתום את הפה״ אמרתי לו
״תעני לי על השאלה..״ הוא אמר
״מה אכפת לך גם אם זה נכון וגם אם זה לא עדיין אין לך סיכוי איתי!״ אמרתי לו וכל הפוזה פתאום ירדה ממנו
בואי הנה הוא הרים אותי על הכתף
״ג׳ייסון תוריד אותי! תעזוב אותי ״ צרחתי בקולי קולות הוא יצא מהכיתה והגענו אל הדשא הגדול
״תוריד אותי!״ צרחתי
״לא רוצה״ הוא אמר
הוא התחיל לרוץ כשאני עדיין הפוכה על הגב שלו ולהסתובב
״אתה מנסה להתעלל בי בכוונה!״ אמרתי לו כמעט מקיאה מרב הסחרחורת אחרי כמה דקות של עוד סיבובים וריצות כשאני הפוכה הוא הוריד אותי על הדשא ומרב הסחרחורת לא הצלחתי לקום פשוט שכבתי על הגב בדשא והסתכלתי לשמיים על העננים לפחות לא הייתי צריכה לדאוג שמישהו יראה אותי איתי כי זה ריתוק זה אחרי בית ספר
״נפרדתם?״ הוא שאל
״מה אכפת לך?״ שאלתי
״כי את חברה שלי.. את חשובה לי״ הוא אמר
״ג׳ייסון אנחנו ברוגז כבר מלא זמן על איזה חברות אתה מדבר?״ שאלתי
ולפני שקיבלתי תשובה שמענו
מישהו מכחכח בגרון מאחורינו
הסתובבנו בבהלה ואת מי ראינו? את רותי
״ג'ורדן מכיוון שיש לך אצלי אינסוף הזהרות את הולכת להשאר בריתוק חודש שלם וג׳ייסון מכיוון שאתה ברחת לתוך חדר ריתוק ואתה כל כך רוצה להיות שם אז גם אתה תיהיה בריתוק חודש שלם.. בהצלחה! וכנסי לשם מיד״ היא אמרה.
״וואו ג׳ייסון תודה״ אמרתי לו והתחלתי לצחוק
חזרנו לחדר הריתוק והמשכתי לצייר שלפתע צלצול קטע את הציור שלי לפחות כמעט סיימתי אותו בזמן שכולם יצאו והלכו לביתם אני המשכתי לצייר את סוף הציור אחרי כמה דקות שסיימתי אותו הרמתי את ראשי למעלה שראיתי את ג׳ייסון מתבונן בי הורדתי חזרה את ראשי לציור שכשראיתי שציירתי אותו כמעט אחד לאחד כמו שהוא עכשיו סגרתי מהר את המחברת שקמתי מהכיסא וחזרנו ביחד הביתה
וזה היה ההליכה הכי הזויה שהייתה לי כל חיי היה פשוט שקט אפילו רעש המכוניות לא חדר לראשי..
---------•-----------•------------•-----------•התחיל קצת להתקרר בחוץ - חשבתי לעצמי
-טוב זה הגיוני מתחיל החורף - המשכתי
ישבתי בבית והתבוננתי בציור שציירתי בריתוק יכול להיות שאני מרגישה משהו כלפי ג׳ייסון?
לאאא מיד מחקתי את המחשבה מראשי , אני רוצה לחזור לעומרי
ולאחר כמה דקות של הבעה בציור קפץ לי רעיון לראש אני אצייר אותי ואת עומרי העתק של איזו תמונה שלנו ויביא לו את הציור כדי שיזכר..
לקחתי את הפלאפון וחיברתי אותו למחשב והוצאתי תמונה חמודה בה אני עם פיג׳מת נמר - וונזי והוא עם פיל ואנחנו מחובקים ויש לי את ההבעה הרגועה הזו שאני יודעת שאני בטוחה הדפסתי את התמונה והלכתי אל סטודיו הציור ציירתי ציור מושלם הלכתי לקנות דובי ענק
אז שמתי ג׳ינס ארוך שחור ונעלי עקב שמתי חולצה ארוכה בצבע בורדו ומיליון טבעות שמתי אודם בולט אך עדין ולקחתי את הפלאפון ואת הארנק
הגעתי לחנות שישר בזווית העין ראיתי את הדובי המושלם כמובן שקניתי אוצו וכשהגעתי הביתה הנחתי אותו ושמתי את הציור שכבר הספיק להתייבש
קשרתי בסרט מתנה ושמתי בשקית נכנסתי לאוטו והחנתי אותו מחוץ לבית של עומרי ודפקתי בדלת מי שפתחה לי הייתה שרלוט
״היי״ היא אמרה או יותר נכון שאלה
״היי, הוא כאן?״ שאלתי בידיעה שהיא יודעת על מי אני מדברת
״אממ.. נראלי.. אממ .. לא יודעת כן הוא פה״ היא אמרה בחשש
״שרלוט?״ שאלתי ,״מה עובר עלייך?״ שאלתי אותה
״פשוט, יש אצלו מישהי..״ היא אמרה
״אני לא יןדעת אם הם יוצאים אני רק יודעת שהיא באה לכאן לעשות עבודה והם לא יצאו מהחדר שלו בשעתיים האחרונות
מיד העצבים עלו לי בגוף התפרצתי לחדר שלו וראיתי אותו יושב על המיטה עם מחברת סיכומים מלא עטים מפוזרים ו2 ספרים פתוחים ואותה מדפיסה דברים במחשב ליד השולחן
״יש לו חברה את יודעת?!״ אמרתי לה בכעס
״לא כבר אין לי ״ הוא אמר והרגשתי כעס ואכזבה בלב
״יש לו הוא פשוט פחדן מכדי להודות בטעויות שלו״ הקול של שרלוט נשמע מאחורי בעודי עומדת קפואה וחיוורת כמו פסל
״אני חושבת שכדאי שאני אלך״ אמילי (הילדה) אמרה
״טוב.. בי אמילי
״אני אלווה אותך לדלת..״ שרלוט אמרה בזמן שאני נשארתי לדבר עם עומרי
״אני מצטערת הבאתי לך דובי״ אמרתי מנסה לחייך מושיטה לו את הדובי הענק עם הציור
״תודה הוא אמר מוציא חיוך גנוב ומיד מוחק אותו
״ראיתי את זה!״ אמרתי לו
״סליחה״ אמרתי לו והתקרבתי אחיו ונישקתי אותו והוא רק....
--------------------------------------------------------------------------------------------
ממש סליחה שלא המשכתי את מלא זמן לי לפחות זה הרגיש מיליון שנה אז סוריי
התחלתי לעבוד כבר על הפרק הבא
תודה על הסבלנות❤️❤️❤️