ג'ורדן מיילס

פרק 45-46

שמתי את העגיל השני בזמן שקפצתי ממדרגה למדרגה תוך כדי ששמתי הנעל עקב שמתי את השמלה זו הייתה שמלת סטרפלס כשהחלק התחתון של השמלה הוא קצת נפוח בצבע עדין השיער שלי היה חלק ואספתי אותו עם קליפס כדי שלא יציק הייתי עם אודם עדין שמתאים לגוון השמלה ההורים שלי היו כבר מוכנים והנרי חיכה לידם והם נראו מכובדים מתמיד
נכנסנו לאוטו וכשיצאנו ראיתי הרבה מכוניות ליד הגלריה בניהם את האוטו של ההורים של ג׳ייסון ושל רותי הסגנית ושל המנהלת ושל קימברלי הסוכנת שלי וראיתי פפרצי מצלם אותי
כנראה שהתמונות התפרסמו (של ההלבשה תחתונה) נכנסתי עם ההורים שלי ועם הנרי וראיתי את כל החברים שלי עומדים ומחזיקים כוסות שפניה ביד והמקום נראה יפה מתמיד הרגשתי את עקצוצי הלחץ ברגליים וראיתי הרבה אנשים שאני מכירה וגם שאני לא מכירה מתרשמים מהעבודות שלי לפתע ראיתי פרצוף מוכר מדבר עם לא אחרת מאשר ג׳ן?!!!
״הולי שיט״ מלמלתי ורצתי ׳יפה׳ לכיוון מייק
״למה היא מדברת עם קודי מוזס?״
שאלתי בלחץ
״יואו איזה ילדה מטומטמת״ הוא מלמל
״שתוק זו אחותך!״ מייד שיילי השתיקה אותו
אנשים הסתכלו על התערוכה שלי והתבוננו בציורים
ולפתע קים (קימברלי) ניגשה אליי
״את יכולה רגע לדבר בחוץ?״ היא שאלה
הייתי מעט מבולבלת
הנהנתי ויצאנו
״טוב התקשרו אליי עכשיו בקשר לתמונות ההלבשה התחתונה שלך ויש לך קמפיין לבגדי ים ובגדי היפהופ ב: Shake it out
״אומייגאד נדיר! את יודעת שחצי מהבגדים שלי הם משם?״ שאלתי
״כן ובגלל זה כבר הסכמתי..״ היא אצרה עם חיוך
״מתי הצילומים?״ שאלתי
״עוד 4 ימים..״ היא אמרה
״אוקיי..״ אמרתי כשלפתע ראיתי את הנציג שנפגשתי איתו לפני חודש וחצי מטעם הקולג׳ לאומנות הכי טוב בארץ שאליו אני מנסה לקבל מלגה..
״טוב אני נכנסת מהר״ אמרתי לקיים ונכנסתי עם חיוך מזויף ולחות על הפנים והלכתי לאנשים שקראו לי להסבר על העבודות שלי..)
----כעבור שבועיים וחצי-----
״את קולטת?״ שאלתי את שרלוט כששכבנו על הדשא בבית ספר
״שזה יום לפני הפעם האחרונה שלנו בתור תלמידות בבית ספר?״ היא שאלה
״כן״ אמרתי עם דמעה זולגת , הרגשתי אותה על הלחי שלי נוזלת לאט לאט
״לפחות קיבלת את המלגה של הקולג׳ ״ היא אמרה
״ואת הולכת ישר התקבלת להיות עיתונאית.. את תיהי העיתונאית הכי טובה שאני מכירה ועדו לענייני פלילים בכלל מעניין ..״ אמרתי בצחקוק
- נשמע הצלצול-
״יאללה בואי הביתה..״ אמרתי וקמנו מהדשא הלכנו ללוקרים לקנן את התיק ואת הארגזים שפינינו את הלוקר אני לקחתי את התיק עבודות שלי מהחדר אומנות ופיניתי את הלוקר שלי באולימפיקס(הזה של הספורט)
נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה הורדתי אותה בבית ונסעתי הביתה
קיבלתי שיחה מקודי מוזס..לא הבנתי למה הוא מתקשר
״הי קוד״ אמרתי
״היי ג׳ורד״ הוא אמר
״קרה משהו?״ שאלתי מופתעת שהתקשר בשעה כזו
״אממ לא משהו רציני תגידי איך קוראים לילדה הזו שדיברתי איתה בתערוכה שלך?״ הוא שאל
״מי ? שרלוט?״ שאלתי
״לא.. קראו לה משהו ג׳ייני? ג׳יני? ג׳ין? משהו כזה?״ הוא שאל
״אההה ג׳ן???״ שאלתי מופתעת מאוד מאוד מאוד
״כן כן יש לך את הפלאפון שלה?״ הוא שאל
״קוד אתה יודע שהיא בת 17?״ שאלתי
״היא תעלה אחרי החופש לי׳ב..״ אמרתי מנסה להוריד אותו ממנה
״כן היא אמרה לי..״ הוא אמר
״אתה עוד מעט בן 21 זה לא נראה לך קצת מוזר?!״ שאלתי
״דבר ראשון 4 שנים זה לא הרבה דבר שני זה 3 וקצת..״
"איך שבא לך תרשום 05------״
---׳
אמרתי לו את המספר שלה
״מחר הכל מסתיים!! קולטת?״ שאלתי את אמא שלי בעודי אוכלת שניצל במטבח
״לא..״ היא אמרה נרגשת
״את תבואי איתי מחר למספרה?״ שאלתי אותה
״אם את רוצה בשמחה..״ היא אמרה
״יופי מחר ב14:30..״ אמרתי
-מחר האפטרפרטי אחרי הטקס סיום..-
-----------
קמתי בבוקר מתרגשת בטירוף לקרת הנשף
פתחתי ת׳ארון ,זרקתי על עצמי מכנס קצר
וחולצה גדולה שמתי ״בנדנה״ מקולת וקשרתי לראשי עם ׳פפיון׳
והלכתי לאימון כושר אצל המאמנת האישית שלי
לורה סנטינסון היא קרעה אותי כדי שיהיה לי בטן שטוחה היום עם השמלה
-14:30- נכנסתי למספרה עם אמא שלי ועם שרלוט
כעיצבו לנו את השיער לנשף כשסיימנו נסענו לבית שלי והמאפרת הגיעה היא איפרה אותנו והשעה הייתה כבר 16:45 לבשנו את השמלות שלי הייתה ירוקה (זו שבתמונה)
ושל שרלוט זו הייתה הורודה
כן קיטשיות לובשות את אותה שמלה בצבעים שונים כאלו אנחנו
שמעתי דפיקה בדלת החדר שלי ואלה היו ג׳ייסון והנרי
הנרי היה עם חליפה שחורה ולבנה וגייסון לבש חולצה לבנה חלקה וג׳ינס הוא בא לראות את הטקס סיום שלנו..
----
״הנרי מיילס י׳ב 4 ״ רותי סגנית המנהלת שהפכה למנהלת לפני כחודש כתוצאה מבקשה להחלפת תפקידים בינה לבין המנהלת הקודמת שעכשיו היא הסגנית..
הנרי עלה כולו מחויך כמו מטומטם ואני הייתי עם דמעות בעיינים שהאחמהמפגר שלי הצליח לסיים תיכון..
...
״שרלוט פלוראק י׳ב 6״ שרלוט עלתה עם דמעות בעיינים שהיא סיימה שנים מפרכות
״ג׳ורדן מיילס י׳ב 6 ״ קמתי מהכיסא שלי ששמעתי מחיאות כפיים הסתכלתי על כל הקהל שישב שם ולא הבנתי למה כמה מהם פשוט עומדים ומוחאים כפיים ואז הסתובבתי אחורה וראיתי את הציור שבזכותו קיבלתי מלגה בקולג׳ הכי נחשב לאומנות עומד ולידו עומד הנציג מטעם הקולג׳ עם סכום המלגה שנתנו לי שהייתי אמורה לגלות עליו רק מחר..
הסתכלתי וראיתי 10,000,000 $ הייתי בשוק אמא שלי כמעט התמוטטה מהתרגשות ואבא שלי עמד בגאווה וסיפר לכל מי שמסביבו שאני הבת שלו..
---
״הולכים לאפטר?״ הנרי שאל אותי ואת שרלוט
״כן..״ אמרתי
הלכנו אני שרלוט הנרי ועומרי לאפשר פרטי כמובן שהחלפנו בגדים :
החלפתי לחצאית צמודה שחורה מיני וחולצה ארוכה יחסית אורך אבל זה גופייה.
שרלוט הייתה עם ג'ינס קצר וחולצת שמגיעה למרפקים
אבל כשהגענו למקום בו היה האפטר פרטי אז החלפנו לחולצות מחזור שלנו
כתוב על הגב: שושלת י׳ב 2016 -2015
ומקדימה כתוב: לא תצליח לפספס
----
כעבור שבועיים :
״ג׳ייסון אני נשבעת לך שאם אתה יוצא מהדלת הזו עכשיו זה נגמר לתמיד..!״ צרחתי על סף הבכי הייתי חנוקה מדמעות ובקושי את זה הצלחתי להגיד
״את תיפקדתי ממני? ״ הוא צעק
״הייתי צריך להפרד ממך כבר ממזמן את יודעת מה לא היינו בכלל צריכים להיות ביחד ..״ הוא צרח
״צודק״ אמרתי בלחש
״אני לא רוצה להיות עם מישהו שלא סומך עליי״ הוספתי
״לסמוך עלייך?״ הוא שאל
״כן אם אני אומרת לך שאין בינינו כלום אז אין בנינו כלום הוא בכלל בקטע של ג׳ן!״ צרחתי
״ג'ורדן תשתקי כבר כתוב בכל מגזין אפשרי שנפרדנו ואת עכשיו יוצאת עם קודי מוזס אז אולי נגרום לזה להתגשם? ניפרד ותוכלי אליו אתם מתאימים יופי..״ הוא אמר והלך
״תלך כמו אפס ואל תחזור בחיים ״ צרחתי אליו לפני ששמעתי את טריקת הדלת של הבית שלי
״מטומטם ״ מלמלתי בכעס
פתחתי את ארון הבגדים שלי והוצאתי מלא בגדים ושמתי ב2 מזוודות ארזתי כמה דברים שרציתי בארגזים וכבר חיכיתי למחר
--
שכבתי במיטה בוכה ומייללת איך הפרסום הרס את האהבה הכי גדולה שהייתה לי
*פלאשבק*
״איזה את רוצה?״ המוכרת שאלה
״שוקולד עם מרשמלו..״ אמרתי עם חיוך
כשראיתי לפתע את הפפרצי מצלמים אותנו בגלידרייה
ומיד החיוך ירד לי
״נלך הביתה..״ מלמלתי אל ג׳ייסון והתחלתי למשוך אותו מהחנות אחרי ששילמנו על הגלידות שלנו
התחלנו ללכת לאוטו עם עשרות צלמים
וזה חירפו אותי כיאילו מי אני ואת מי אני מעניינת?! עוקבים אחרי לכל מקום אנחנו כולה 2 אנשים שהלכו לאכול גלישה מה מיוחד בזה?
*סוף פלאשבק*
העיינין שלי נעצמו לאט לאט ונרדמתי
-כעבור 4 שעות-
״הלו ?״ שמעתי בצד השני של הטלפון
״אני במעונות החדשים שלי הגעתי לפני חצי שעה ואני עכשיו מארגנת את החדר שלי..״ אמרתי לאמא שלי בפלאפון שלא תדאג
״יופי אני שמחה דיברת עם ג׳ייסון?״ היא שאלה
״לא.. ״ עניתי
ופתאום נכנסה מישהי למעונות שלי כיאילו ל׳דירה..׳ והיא הייתה מאוד מאוד מאוד מוכרת לי
״שיילי?!״ שאלתי בצרחה מתרגשת
״נחשי מי הולכת להיות השותפה שלך? או? שנחשי מי לומדת פה צילום? או שנחשי כמה כיף יהיה לנו!!״ היא צרחה מתרגשת עם כל המזוודות שלה
״אומייגאד!״ צרחתי וחיבקתי אותה ארגנו הכל בדירה הקטנה שנמצאת במעונות שלנו ..
אחרי הצהרים הלכנו לאולם הרצאות הראשי הייתה הודעת כינוס
״שלום לכולם כמו ששמעתם בחדשות היום הקולג׳ דראנסון נשרף היום *אומייגא זה הקולג׳ של ג׳ייסון * לכן כל הסטודנטים שלומדים שם עוברים לכאן ממחר ואתם תצטרכו להתחלק במקום 2 סטודנטים במעונות תצטרכו להיות 4 : 2 בנים ושתי בנות..״
הדיקן הראשי אמר
״בסדר תרגיעי זה לא אומר שג׳ייסון יהיה איתנו בחדר.. חוץ מזה יש לו בית משלו למה שהוא יגור במעונות?״ היא שאלה
״ממתי שהקולג׳ החדש שלו במרחק 3 וחצי שעות מהבית שלו..״ אמרתי
״אה נכון״ שיילי אצרה
--
״שלום?״ שמעתי קול מוכר
״שלום אנחנו נהיה השותפות שלכם לי קוראים שיילי וזו גורדן״ שיילי הציגה אותנו הפני השותף הראשון שהציג את עצמו כמארק
״ואני.. ״ השותף השני נכנס ועם המזל שלי
-------------------------------------------------------
סוף סוף סיימתי פרק
היה לי מחסום כתיבה קטן בגלל זה היה הפרק הזה מלא קפיצות זמן אבל עכשיו הסיפור יסתדר יותר..