My littel fairy tail - Liam Payne

פרק 1

אז ככה אני אנג'ל ליינוס אני בת 17 ואין לי אחים אני בת יחידה יש לי חברה ממש טובה שקוראים לה אליזבת ג'והנסן ואנחנו מכירות מגיל קטן יש לי ידיד הומו ששמו הוא אדיר ג'יימס ונהינו חברים בכיתה ז' מאז אנחנו חבורה כזו חבורה בלתי ניתנת להפרדה. וזהו הסיפור שלי

נ.מ אנג'ל

נכנסתי למועדון הקבוע פוגשת את ליאם הברמן ומבקשת את הרגיל שלי כפול. לפי הפרצוף שלי הוא כנראה הבין שלשאול שאלות זה לא רעיון טוב אז הוא פשוט מוזג וזהו. אני וליאל הכרנו באחת הפעמים שבאתי למועדון שהוא עובד בו והשתכרתי כל כך שלא יכולתי לזוז אז הוא לקח אותי אליו ונתן לי לישון ובבוקר הכריח אותי לספר לו הכל אז יצא המצב שמאז הוא היחיד שיודע הכל והיחיד שיכול להבין אותי. סיימתי את הכוס מהר מאוד והזמנתי עוד אחת סיימתי אותה וצעדתי לכיוון רחבת הריקודים ומשחררת את הגוף והזיכרון מהיום הזה רקדתי כאילו אין אף אחד מסביבי עד שהרגשתי מישהו נצמד אליי, זרמתי איתו והמשכנו לרקוד השיר נגמר ואני הרגשתי צורך ללכת רחוק מהאדם שאיתו רקדתי אבל לפי זה רציתי לדעת מיהו. טעות גדולה ברגע שהסתובבתי מצאתי את סיוט חיי. דילן קולינס. שברור שלא יזכור אותי כי הוא שתה הרבה "אני צריכה ללכת" אמרתי ורצתי לכיוון היציאה ופתאום משהו עצר אותי בכך שתפס לי את היד "מי את?" זה היה דילן "אתה מכיר אותי דילן יותר מידי טוב" את האמת רציתי להישאר עוד קצת אבל הוא הוציא לי את כל החשק. הלכתי לבית התקלחתי ונכנסתי למיטה

נ.מ דילן

נכנסתי למועדון אומר שלום לברמן ומבקש משהו חזק גומר את הכוסית ושותה עוד 5 שאני מתחיל להרגיש מטושטש אני שותה עוד אחת והולך לרחבת הריקודים אני שם לב למישהי באמצע הרחבה שמושכת כמה עיניים היא נראית לי מוכר אבל אין לי מושג מאיפה אבל זה לא משנה לי אני מתקרב ונצמד אליה ורוקד איתה צמוד ואלוהים שהיא יודעת לרקוד השיר מתחלף והיא מסתובבת אלוהים היא כל כך יפה ואז אני שם לב לסימן על הפרצוף שלה סימן של אגרוף ונראה שהיא מתחרטת שהסתובבה כי היא אומרת "אני צריכה ללכת" ומתחילה לרוץ אני מנסה להשיג אותה ותופס לה את היד "מי את?" אני שואל, אני חייב לדעת מיהי. "אתה מכיר אותי יותר מדי טוב דילן" איך היא יודעת איך קוראים לי?, היא מנצלת את הבלבול שלי ובורחת. אני מנסה לתפוס אותה אבל היא כבר נעלמה לי מהעיניים חזרתי לבית אחרי עוד כמה חיפושים התקלחתי ועליתי למיטה.

קמתי בבוקר עם חתיכת הנגאובר לא זכרתי כלום מאתמול נו טוב כנראה לא היה מה לזכור טוב התארגנתי לבית ספר ויצאתי מהבית אומר שלום לאמא בדרך נכנס למרסדס שלי ונוסע לבית ספר וחונה איך שנכנסתי לבית הספר ראיתי אותי את הבובה שלי מוציאה דברים מהלוקר התקרבתי מאחוריה וטרקתי את הלוקר היא צווחה והסתובבה כשהיא ראתה אותי היא הסתובבה ללוקר ופתחה אותו ממשיכה להוציא דברים. זה עיצבן אותי שהיא לא מתייחסת אליי "אם אתה רוצה להרביץ לי תעשה את זה כבר אין לי מה לעשות בכל מקרה" היא אמרה באדישות אבל היה בקול שלה משהו שלא הצלחתי לזהות. השלמה? עצב? רחמים? אני לא יודע אבל לא יכולתי להרביץ לה אחרי זה אז פשוט עשיתי לה טובה כמו שעושים לכלב והמשכתי לכיתה ממשיך לחשוב על מה שהיא אמרה. למה היא התכוונה בזה?

נ.מ אנג'ל

הוא לא הרביץ לי היום, הוא מרגיש טוב? הוא זוכר משהו מאתמול? אוי בבקשה שהוא לא זוכר כלום. המשכתי לכיתה למקום שלי ליד אליזבת ואדיר "בוקר טוב בייב" אדיר אמר לי יודע שאני שונאת את הכינוי הזה אבל הוא בכל מקרה ממשיך איתו "בוקר טוב דיר דיר" החזרתי יודעת שהוא שונא את הכינוי הזה " אוקיי הבנתי את הרמז "איפה ליזי?" שאלתי שמה לב לזה שהחברה הכי טובה שלי לא הגיעה היום. "היא אמרה שהיא מרגישה לא טוב אז היא לא תבוא היום" יש הרמתי טלפון אליה. שהיא לא תבוא ולא תגיד לי מראש פחח חיה בסרט. " היי ליז שמעתי שאת לא מרגישה טוב" אמרתי "כן אני באמת מרגישה על הפנים" שיעול... שיעול "וואו את באמת לא נשמעת טוב את רוצה שאני אבוא אחרי הלימודים? נואכל גלידה ונראה סרטים?" שאלתי מקווה שהיא תסכים "לא אני לא רוצה שתבואי שלא תדבקי מימני" היא אמרה בלחץ "אוקיי אז אני אבוא שתרגישי טוב יותר" וניתקתי "היא נשמעה ממש מוזר" אמרתי לאדיר "טוב בואי שבי המורה מגיעה" וכעבור שתי שניות המורה נכנסה לכיתה וזו הייתה המורה הכי שנואה עליי המורה ללשון. היא כל כך חופרת.

נ.מ דילן

השיעור התחיל כרגיל אותה מורה חופרת שלא מעניינת אף אחד, ובאותה האווירה מעצבנת. אוח כמה אני שונא מתמטיקה. בזמן שהמורה ממשיכה לחפור אני מתחיל לחשוב על מה שהבובה אמרה לי היום. למה היא התכוונה? אוף. הכול כל כך מסובך ומעצבן. למה דווקא היא הייתה חייבת להפוך לבובה המושלמת? אה נכון כי היינו חברים טובים שהיינו קטנים ובגלל ההתערבות המסריחה שהפכה אותי למקובל.

"אם אתה תצליח לגרום לה לשנוא אותך כל כך אנחנו נהפוך אותך למקובל של בית הספר" אבל לגרום לאנג'ל לשנוא אותי יהיה כואב וקשה כי אחרי הכל היא החברה הכי טובה שלי אבל אני בטוח שהיא תבין אותי "אני מסכים"

מאותו היום אני הפכתי לסיוט היומי שלה ולא עבר יום שלא התחרטתי אבל היא באמת שונאת אותי עכשיו ואין סיכוי שהיא תסלח לי. אוף איך נמאס לי לראות אותה בוכה זה באמת שובר אותי כל פעם מחדש אבל מה לעשות עסקה זו עסקה ואני ווידאתי שהיא תשנא אותי כול עוד אנחנו חיים וגם הצלקות על הגופה הקטן יזכירו לה איה מפלצת אני באמת.