My littel fairy tail - Liam Payne

פרק 10

התעוררתי ולמולי נגלה דלין שישן כמו מלאך קטן קירבתי את היד שלי לפרצוף שלו והעברתי אותה עליו משרטטת אותו בזיכרון אחרי שהתעייפה לי היד הפסקתי והוא פתח את העיניים מבהיל אותי "למה הפסקת זה היה נעים" הוא אמר בקול הצרוד של הבוקר אני מאוהבת בקול הזה הוא מעביר בי צמרמורות נעימות בעמוד השדרה שלי נשכתי את השפה שלי לא יודעת מה לענות לו המבט שלו הרצין בשנייה ונהיה אפל קצת אבל היה שם גם עוד משהו תשוקה? עצב? כעס? אני לא ממש יודעת "תפסיקי את זה" הוא אמר "להפסיק מה?" שאלתי בתמימות לא מבינה מה קרה "תפסיקי לנשוך את השפה שלך או שאני לא אהיה אחראי למעשיי" הוא אמר בקול מזהיר רציתי להתגרות בו קצת אז המשכתי לנשוך את השפה התחתונה עוד קצת, המבט שלו נהייה יותר אפל ובשנייה מצאתי את עצמי מוצמדת לחזה שלו "את בטוחה שאת לא רוצה להפסיק לנשוך את השפה שלך?" הוא שאל נענעתי את הראש לשלילה "אני הזהרתי אותך" הוא אמר ושפתיו התרסקו על שלי זה הרגיש יותר טוב ממה שחשבתי ,שפתיו היו רכות וחמימות. הנשיקה הראשונה שלי נלקחה כבר אבל זוהי נשיקה מתקנת אז אני אחשיב אותה כנשיקה הראשונה שלי. התנתקנו בשביל משהו שנקרא אוויר משהו מפגר "אנג'ל זו הייתה הנשיקה הראשונה שלך?" הוא שאל אחרי שנייה , אויי שיט נישקתי אותו לא נכון? עשיתי משהו מוזר? אויי מה עשיתי "לא בדיוק" עניתי בשקט "תסבירי בבקשה" הוא ביקש בעדינות "תכנית זו לא הנשיקה הראשונה שלי אבל זו כן נשיקה מתקנת לראשונה" עניתי בכנות "מה זאת אומרת מתקנת?" הוא שאל לא מבין "אני אספר לך מתי שאהיה מוכנה להתמודד עם זה בסדר?" אמרתי נזכרת באדם חסר הרחמים ההוא שהרס לי את החיים "אוקי אני אחכה עד שתהיי מוכנה" הוא אמר ברוך מושך אותי לזרועותיו ומחזיר אותי למצב שכיבה ביחד איתו צמודה לחזה שלו שפניו מול פניי "אני אחזור לישון עוד קצת, תבטיחי שתישארי איתי, בבקשה אנג'ל" הוא ביקש מלטף את הלחי שלי "אוקי אני מבטיחה שאני אשאר" הבטחתי "תודה" הוא לחש ולפני שהספקתי להוציא עוד מילה הוא נרדם שאני בזרועותיו לא הייתי כל כך עייפה אז ליטפתי את פניו. פרצופו נראה מפוחד ולחוץ לא ידעתי מדוע הוא מפחד או מדוע הוא לחוץ שהוא ישן אבל מחשבותיי הוסחו ברגע שדמעות החלו לרדת מעיניו הסגורות ניגבתי את הדמעות אבל הן לא הפסיקו נישקתי את שפתיו בעדינות מרגישה שאני גם עומדת לבכות כי הוא עצוב אבל אני לא יודעת למה וזה שבר לי את הלב כי לראות את האחד או אחת שאתה אוהב בוכה בלי יכולת לעזור זו הרגשה נוראית והפרצוף היפה שהיה מלא בדמעות שבר את הלב שלי נישקתי כל דמעה שירדה וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו מקרבת את ראשו אליי וקוברת את ראשי בצווארו הוא הפסיק לבכות והתחיל לזוז אחרי כמה שניות שבהן שכבנו ככה עד שהוא הרים את הראש והתרחק מימני קצת "אתה בסדר?" שאלתי שהוא פתח את עינוי והקלה נשקפה בהן "לא הלכת" הוא כנראה לחש לעצמו אבל שמעתי "הבטחתי, לא?" שאלתי "הבטחת" הוא אמר מושך אותי אליו ומחזק את האחיזה שלו בי. "מחר יש לנו בית ספר ואני אצטרך להתמודד עם ליאם" אמרתי נזכרת בסטוציונר המגעיל שחשבתי שהוא נחמד בהתחלה "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" הוא אמר מרגיע אותי "איך אתה יודע?" שאלתי אותו "כי אז לא היה לך אותי" הוא החזיר מתגאה בעצמו "אז? יש לי אותך אבל מה מבטיח שמשהו ישתנה?" שאלתי מנסה לגרום לו להבין "כי אז לא היה לך חבר" הוא החזיר מתחכם "מי אמר שיש לי חבר?" שאלי מתגרה בו ונושכת את השפה שלי שוב מתגרה בו בכוונה יודעת שזה משגע אותו "את מתגרה בי בכוונה" הוא אמר את המובן מאיליו "למה אתה חושב כך?" שאלתי בתמימות "את משחקת מלוכלך אנג'ל" הוא החזיר בקול צרוד שהעביר בי צמרמורת בעמוד השדרה "אני יודעת" החזרתי "אוקיי אם ככה את רוצה" הוא אמר וקם מהמיטה וכרע ברך למולי "אנג'ל ליינוס, האם תסכימי להיות חברה שלי?" הוא שאל מביט לתוך עיניי. לא האמנתי שהוא באמת שאל את זה "אתה רציני?" שאלתי לא מעכלת את מה שקורה למול עיניי "כן" הוא ענה ועיניו הראו לי שהוא באמת רציני "אם כך" אמרתי "אני אהיה החברה שלך דילן קולינס שלי"