שהתעוררתי השעה הייתה כבר תשע בבוקר "וואו ישנתי הרבה" אמרתי מתפלאת , זו הפעם הראשונה שבה ישנתי כל כך הרבה שעות ברציפות. כנראה הייתי צריכה את זה טוב אני מניחה שהגיע הזמן לאכול ארוחת בוקר. השאלה היא איפה המטבח? קמתי מהמיטה והתחלתי להסתובב בבית מצאתי את הספרייה ואת חדר העבודה של דודה איריס אבל את המטבח עדיין לא הייתה דלת אחת שמשכה אותי אליה היא הייתה בצבע שמנת שפתחתי אותה נגלה מולי חדר מוזיקה. היו בו גיטרות ופסנתר וכינור וגם חדר הקלטות קטן. ולפני שהספקתי לראות עוד משהו הבטן שלי הזכירה שהיא צריכה אוכל ומהר. יצאתי מהחדר מבטיחה לעצמי שאחור אליו ברגע שתהייה לי אפשרות. אחרי עוד כמה חדרים הגעתי סוף סוף למטבח. יאיייי הבטן שלי כבר עברה את הגב בזמן הזה אבל לפחות הגעתי. פתחתי את המקרר ולקחתי חלב ופתחתי את הארונות עד שמצאתי את הקורנפלקס וקערה ומזגתי לעצמי לאכול שסיימתי שתי קערות הגעתי למסקנה אני צריכה להכין לעצמי מפה. שיצאתי מהמטבח מצאתי את דודה אליס "הי אליס בוקר טוב לך" אמרתי "הו טוב שמצאתי אותך אנג'ל חיפשתי אותך בחדר אבל לא היית שם" היא אמרה בהקלה "אוו, כן דיי הלכתי לאיבוד בבית אבל מצאתי את חדר המוזיקה ועוד כמה חדרים עד שהגעתי למטבח" אמרתי בחיוך "אוי מה אני אעשה איתך, טוב זה לא משנה הכנתי לך מפה ויש עוד משהו שאני רוצה להראות לך בעצם כמה דברים שאני רוצה להראות לך" היא אמרה ואני מהנהנת ולוקחת את המפה "אוקי מהו הדבר הראשון?" שאלתי בחיוך "טוב בואי אחרי ותנסי לא ללכת לאיבוד פה" היא אמרה צוחקת אחרי שעלינו לקומת הגג נגלו לפני שלושה דלתות "טוב אנג'י חשבתי שאולי אם יהיה לך משעמם או אולי אם תרצי מקום לברוח אליו שיהיה לך אז שלושת החדרים האלה הם ריקים והם מחכים שתעצבי אותם אני אשמח לעזור לך" היא אמרה והחיוך שהיה לי רק התרחב "תודה איריס אני ממש מעריכה את זה ואם את מסכימה לעזור לי הגיע הזמן שנצא לשופינג, מה את אומרת לגבי עוד חצי שעה בחניה?" שאלתי "אני ממש אשמח הרבה זמן לא יצאתי לשופינג אבל נראה לי שניפגש עוד שעה" היא אמרה "למה?" שאלתי מבולבלת "מכיוון שייקח לך נצח למצוא את הכניסה" היא אמרה מתפרצת בצחוק מתגלגל מה שגרם לי לצחוק ביחד איתה "טוב אולי קצת יותר מחצי שעה, הבטחתי למישהי שאני אתקשר אליה ברגע שאתמקם, אז נתראה בכניסה" אמרתי איריס הנהנה לאות הסכמה והלחה לרדת במדרגות. ניצלתי את הזמן כדי להיכנס לחדרים החדר הראשון היה ענק אז חשבתי להפוך אותו לסטודיו לאומנות וכבר התחלתי לחשוב על כמה רעיונות בראש בחדר השני היה קצת פחות מקום וחשבתי על להפוך אותו לחדר הירגעות כאילו לשים בוא שק אגרוף וספה ומערכת רמקולים וברגע שהיה לי רעיון בראש יצאתי לחדר השלישי שהיה מרפסת שהנוף מימנה השקיף על העיר כולה זה הנוף הכי יפה שראיתי. החלטתי שלמרפסת אני אקנה שטיח ופינת ישיבה לשניים.
אחרי שסיימתי לסייר בחדרים התקשרתי לאליזבת "אנג'יייייי" היא צרחה לי באוזן "הי ליז מה נשמע? איך אדיר? מה קורה עם דילן מאז שעזבתי?" שאלתי אותה כמה שאלות בבת אחת "וואו אחות תרגיעי, אדיר סבבה מתגעגע אליך, לא הפסדת כלום בינתיים ודילן נראה כאילו מישהו שהוא אהב מת" היא אמרה מהר "טוב , אז מה, מה חדש?" שאלתי "את האמת יש מישהו שהכרתי לא מזמן והוא ממש מוצא חן בעניי קוראים לו ריאן ,והוא ממש נחמד אליי והכרנו בבית ספר הוא חדש באזור אז יצא לנו לדבר הרבה כי המנהל הכריח אותי להראות לו את הסביבה אבל היה ממש סבבה והוא באמת חמוד ומצחיק " היא אמרה וכמו שאני מכירה אותה היא כנראה מדמיינת אותם כבר מתחתנים או הורים לשלוש ילדים או משהו כזה "אז איך קוראים לילדים ?" שאלתי מתגרה. כנראה שזה הוציא אותה מהטראנס "אהה חח סליחה לא הקשבתי כל כך ריחפתי קצת" היא אמרה מצחקקת "כן שמתי לב" אמרתי מגלגלת עיניים "טוב ליזי אני צריכה ללכת דודה מחכה לי אני אדבר איתך מאוחר יותר היום" אמרתי נזכרת שאיריס מחכה לי "טוב אבל אל תישכחי" היא אומרת מזהירה אותי "טוב ביי בינתיים" אמרתי מנתקת ומתחילה לרוץ לכיוון דלת הכניסה לפי המפה שאיריס נתנה לי הגעתי אחרי חמש דקות בדיוק בזמן "רואה אמרתי לך שזה יהי מספיק זמן" אמרתי מתנשפת מהריצה "כן אני שמה לב" היא החזירה צוחקת "טוב בואי נצא המונית מחכה" היא אמרה ויצאנו למונית. אחרי כמה דקות הגענו לקניון אחרי כמה שעות מפרכות של קניות לחדרים החדשים שלי נסענו לכיוון הבית בחזרה. וסיכמנו שנסדר הכול מחר. אחרי כל הארגונים האחרונים ופרשנו למיטות שלנו....
למחרת בבוקר כבר התמצאתי בבית פחות או יותר וירדתי למטבח לאכול. שהגעתי למטבח איריס ישבה ואכלה איתי ,את רוצה שנתחיל לעבוד על זה ביחד אחרי האוכל?" היא שאלה "מוסכם" עניתי וישבתי לאכול.
אחרי עוד איזה שעתיים היינו מותשות אבל מרוצות כי החדרים יצאו בדיוק כמו שרציתי למרות שבין לבין היו כמה בעיות כגון מלחמות צבע או כמה נפילות והחלקות על הרצפה החדשה שהתקינו אתמול.
"איריס זה בסדר אם אני אצא לריצה מסביב לשכונה כדי להכיר את המקום" שאלתי "כן בטח, אבל את בטוחה שלא תלכי לאיבוד?" היא שאלה בחשש "אני יוצאת עם הטלפון שלי" אמרתי מרגיעה אותה קצת "אז אני מניחה שזה בסדר כל עוד את מבטיחה שתתקשרי אליי ברגע שאת לא מזהה את האזור שאת נמצאת בו" היא מודיע לי "מובן" אמרתי מצדיעה לה כמו למפקדת מה שגרם לשתינו לפרוץ בצחוק "אוקיי אני אלך להתארגן ואצא לי" אמרתי מסתובבת לכיוון החדר שלי החלפתי למכנס נוח וחזיית ספורט ומעל שמתי ז'קט קצר כי נהיה קצת קריר ויצאתי.
רצתי במשך עשר דקות עם אוזניות באוזניים אם הפלייליסט שהכנתי במיוחד לריצה. אחרי כמה צעדים נוספים התנגשתי במשהו קשה והתחת שלי פגש את הרצפה. הורדתי את האוזניות יופי עכשיו כואב לי התחת בגלל אותו גוש מאבן. הרמתי את הראש כדי לראות במה התנגשתי ולמולי נגלה בחור בגילי. שאני חייבת לציין היה חתיך הורס "את בסדר?" הוא שאל מודאג ,אוי יופי גם נראה טוב וגם נשמע טוב. "כן אני בסדר" עניתי והוא הושיט לי את היד שלו לעזרה. היא הייתה חמה יחסית לקור שהיה בחוץ. נעזרתי בו בשביל לעמוד "תודה על העזרה, אני אנג'ל" אמרתי אחרי שעמדתי "אין על מה ואני ליאם"
YOU ARE READING
My littel fairy tail - Liam Payne
Fanfictionהסיוט שלי - ליאם פיין מי היה מאמין שמבובת אגרוף של אחד הפכתי לאהבת חייו ומאהבת חייו הפכתי לבובת אגרוף חדשה של מישהו אחר. "תיזכרי את מה שאמרתי לך בובה שלי" הוא אמר לי והחוורתי והרגליים לא הפסיקו לרעוד לי "ותזכור את מה שאני אמרתי סטוציונר שלנו" החזרתי...
