My littel fairy tail - Liam Payne

פרק 8

עברו שלושה ימים מאז השיחה שלי עם דילן מאז דיברנו כמעט כל יום פעמיים לפחות אם לא יותר. היום הוא אמור להגיע סוף סוף מעניין מה יקרה. ליאם הבין שאני יודעת שהוא סטוציונר והתחיל להתנהג אליי בצורה שבה דילן התנהג אליי אז הייתי רגילה כבר אבל באמת לא ציפיתי שהוא יהיה כזה אבל למה חשבתי אחרת אחרי הכול הוא הראה לי רק את הצד שרצה שאכיר בו. הגענו סוף סוף לשדה התעופה המטוס של דילן אמור לנחות בקרוב. אני כל כך מתרגשת לא התראינו הרבה זמן הלכנו לבית קפה שהיה בשדה התעופה וקנינו קפה וקרואסון אחרי שסיימנו לאכול המטוס כבר נחת אז הלכנו מהר לחכות לו. חיפשנו אותו בקהל האנשים שירד מהמטוס ושעיני איתרה אותו מבטנו הצטלבו המשכתי להתקדם לכיוונו שחיוך ענק דבוק לי על הפנים היה ממש קשה לעבור בין כל האנשים כי אחרי הכול היו שם הרבה מאוד אנשים. אבל הצלחנו לעבור את כולם עד שהגענו לאמצע, הדבר היחיד שרגליי הסכימו לעשות היה לרוץ לכיוונו ולקפוץ לתוך הזרועות הפתוחות שלו שהרימו אותי בחיבוק חזק הידיים שלי נעטפו סביב הצוואר שלו והחיוך לא ירד לרגע "התגעגעתי אליך" לחשתי לאוזן שלו "גם אני אנג' , גם אני" הוא לחש בחזרה.

נ.מ דילן

להרגיש אותה שוב בין הזרועות שלי הרגיש כאילו הצלחתי לנשום שוב. אחח מה שהילדה הזו עושה לי. "אז את רוצה שנזוז מכאן היום?" שאלתי בחיוך ממזרי "אל תביני אותי לא נכון זה פשוט שממש בא לי להכיר את הסטוציונר שלנו כדי שיבין שעם האישה שלי לא מתעסקים" הוספתי מהר והעצבים שלי הופיעו מהר, אבל הם נרגעו ברגע שהרגשתי שהחולצה שלי נרטבת ושאנג'ל מאגרפת את החולצה שלי בכוח. "אנג'י? הכול בסדר?" שאלתי ברוך היא הנהנה. נאנחתי "אם הכול בסדר למה את בוכה?" שאלתי מתחכם היא לא ענתה, הופרדתי אותה מהגוף שלי לאט כדי לא לפגוע בה אבל לילדה יש כוח!! "אנג'י מה עובר עלייך?" שאלתי היא הסתכלה לי בעיניים אבל לא היה בהן עצב אלא אושר היא חייכה אליי חיוך שהגיע לה לעיניים "התגעגעתי אלייך דילן" היא אמרה שנרגעה. שמחתי שלא קרה לה כלום אבל למה לגרום לבן אדם התקף לב? "את מוכנה ללכת?" שאלתי מחייך "אולי תגור איתנו הבית של איריס ענק" היא אמרה מתלהבת ולפני שהספקתי להגיב היא הוסיפה מהר "ויש שם מיליון חדרים למרות שאין לי מושג כמה חדרים יש שם באמת אני תמיד מתבלבלת בספירה" היא אמרה מרחפת "אנג' אני אשמח אבל את בטוחה שאיריס תסכים?" שאלתי מצחקק על כמה שהילדה הזו מיוחדת "אני בטוחה היא ממש אוהבת אנשים וחוץ מזה הבית שלה ריק לגמרי" היא אמרה ויצאנו משדה התעופה פגשנו את איריס שברגע שהבחינה נאנחה בהקלה ורצנו לכיוונה היא התנפלה על אנג'ל תוך שנייה "למה את לא מודיעה לפני שאת הולכת? את יודעת אך הדאגת אותי?" אנג'ל השפילה במט ואמרה בשקט "סליחה איריס" היא נאנחה וחיבקה אותה "זה בסדר רק אל תיעלמי לי שוב, טוב?" היא הנהנה "איריס זה אפשרי שדילן יגור איתנו?" היא שאלה עם עיניי הכלבלב שלה ואני אומר מניסיון שזה בלתי אפשרי להגיד להן לא איריס נאנחה ואמרה "זה בסדר ממלא שקט בבית ויש שם יותר מידי מקום אז למה לא? אבל בבקשה תפסיקי עם המבט המקולל הזה" היא אמרה מיואשת "יש!! תודה איריס את הדודה הכי טובה בעולם" אנג'י אמרה מחבקת את איריס "תודה שאת נותנת לי לישון אצלך" אמרתי לאיריס שאנג'ל נכנסה למכונית "זה בסדר אחרי הכול אתה החזרת לה את החיוך שלה" היא אמרה מחייכת החזרתי לה את החיוך? למה היא הכוונה בזה הגענו לבית אחרי חצי שעה וזה ממש לא היה בית זה היה נראה יותר כמו טירה "וואו" זה הדבר היחיד שהצלחתי לומר "אני יודעת נכון? זו הייתה גם התגובה שלי בוא אני אעשה לך סיור בבית"

נ.מ אנג'ל

אחרי שהגענו לבית התגובה של דילן הייתה בדיוק כמו התגובה שלי שרק הגעתי הנה אני עדיין לא רגילה אבל לאט אני מתרגלת "בוא אני אראה לך את המטבח, את החדר שלי, את החדרים שלי ואיפה אתה תישן בוא אחרי ותנסה לא ללכת לאיבוד" אמרתי מגחכת הראיתי לו קודם את המטבח ואחר כך איפה הוא יישן ואז את חדר השינה שלי ובסוף עלינו לקומה שלי "ברוך הבא לקומה שלי" אמרתי מצחקקת "הקומה שלי? את רוצה לומר לי שכול הקומה הזו שלך?" הוא שאל בשוק אני רק צחקקתי והנהנתי "בוא אני אראה לך את הסטודיו שלי" אמרתי והתקדמנו לכיוון הדלת הראשונה.

נ.מ דילן

שנכנסנו לסטודיו הייתי בהלם היו שם כל כך הרבה צבעים וציורים והוא היה בול היא, אבל מה שמשך את צומת הלב שלי הציור שהיה על הסטנד במרכז החדר זה היה דיוקן שלי זה היה העתק מדויק שלי מרחוק הייתי יכול לחשוב שזו תמונה אבל שהתקרבתי הבנתי שזה דיוקן שלי "אנג'י את ציירת את זה?" שאלתי בהלם היא הנהנה משפילה את הראש "אנג'י ממתי את מציירת?" שאלתי מתעניין "אני מניחה שמאז ומתמיד זה לא הציור היחיד שיש לי שהוא דיוקן" היא ענתה מסמיקה "אני יכול לראות?" שאלתי בחשש מסירוב אבל היא הנהנה בחשש והוציאה מהארון כמה ציורים שהיו דיוקנאות שלה ושל שני החברים שלה, של ההורים שלה, של דודה שלה ושלי ושלה ביחד אבל לא היה אחד שהיא הופיעה בו לבד "למה את לא מציירת את עצמך?" שאלתי מתעניין "כי אני לא מצליחה או אוהבת לראות את עצמי כול כך תוך כדי ציור" היא אמרה בשקט "טוב יש עוד שני חדרים ועוד מקום אחד שאני רוצה להכיר לך, אז בוא יש לנו עוד הרבה להספיק. אחרי שסיימנו את שאר החדרים אנג'י התחילה לומר "אחרי שראית את הבית אני רוצה להראות לך עוד מקום אחד"

נ.מ אנג'ל

אחרי שסיימתי להראות לו את הבית לקחתי אותו לפארק לכיוון האגם הקטן שלי. ירדנו מהשביל והתקדמנו היה שקט אבל לא מהסוג המעיק שקט נחמד כזה. הגענו לאגם אחרי כמה דקות של הליכה ודילן היה בהלם "וואו" היה הדבר היחיד שהוא הצליח לומר "אני יודעת נתקלתי במקום הזה בטעות שהלכתי לאיבוד" אמרתי נזכרת ביום שבו מצאתי את הגן עדן הזה "את היחידה שיודעת עליו?" הוא שאל מופתע הנהנתי. "טוב, אם הגענו עד הנה בא לך להיכנס למים?" דילן שאל מאתגר אותי כי קריר. פחח הוא לא ודעת כמה פעמים שחיתי פה בקור הזה.