My littel fairy tail - Liam Payne

פרק 3

נ.מ אנג'ל

זהו אני בשדה התעופה עם כל הדברים שלי וכל האנשים שחשובים לי כולם חוץ מאחד (אני מניחה שזה טוב שהוא לא יודע שאני נוסעת) " מטוס 153 ללונדון עומד לעזוב בקרוב כל הנוסעים נא לעלות" המטוס פה! זהו הגיע הרגע שאני מתחילה מחדש. אמא ואבא נשארים פה כי הם לא יכלו לוותר על כל מה שיש להם מאחור ואני מבינה אותם. אבל אני לא יכולה יותר אז הנה אני יוצאת לדרכי. להתחלה חדשה. "ביי חברה הגיע הזמן , אני צריכה ללכת למטוס לפני שאני אפספס את הטיסה" אמרתי בקול חנוק עקב כל האנשים שחיבקו אותי בו זמנית "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? כי אם לא אנחנו יכולים להסתובב ולחזור הביתה כאילו זה לא קרה" אמא שאלה בפעם המאה אם לא יותר "כן אמא אני בטוחה הגיע הזמן שאני אתחיל מחדש ,הגיע הזמן שאני אצור לעצמי את העתיד והזמן שסיפור האגדות שלי יתחיל מחדש". אמרי לאמא שלי בביטחון . נתתי חיבוק אחרון לכולם ורצתי לכיוון המטוס ברגע שהתיישבתי במושב שלי התחלתי לבכות אולי ללכת מבלי להיפרד מימנו לא היה רעיון טוב כל כך? אבל עכשיו זה מאוחר מידי. שמתי את האוזניות והפעלתי את הפלייליסט האהוב עליי ונרדמתי תוך חמש דקות התעוררתי שמישהו מנער אותי זו הייתה הדיילת "אנחנו נוחתים עוד מעט" היא אמרה ששמה לב שהצליחה להעיר אותי "תודה שהערת אותי" אמרתי לה והתארגנתי לירידה מהמטוס שירדתי מהמטוס גל קור תקף אותי מזל שהתכוננתי מראש והבאתי איתי ז'קט. שמתי את הז'קט עליי וכבר הרגשתי יותר טוב אבל הקור המשיך להכות בגופי אז התקדמתי לכיוון שדה התעופה ברגע שנכנסתי חיפשתי את המזוודה שלי מצאתי אותה תוך שנייה ויצאתי איתה לכיוון היציאה. אמא אמרה שדודה אליס תחכה לי כאן. חיפשתי את דודה אליס בעיניי מכיוון שהיו הרבה אנשים לא הצלחתי לאתר אותה אז פשוט התקשרתי אליה ושאלתי אותה היכן היא ,היא אמרה שהיא ליד המוניות. מצאתי אותה אחרי כמה שניות "דודה אליס" צעקתי בזמן שרצתי אל תוך זרועותיה המושטות "אוי מתוקה כמה גדלת" היא אמרה בזמן שמחצה אותי "דודה אוויר... אני לא נושמת" אמרתי בצחקוק "אוי סליחה חמודה פשוט הרבה זמן לא ראיתי אותך, שיערתי שתהיי רעבה אחרי הטיסה אז הכנתי לך את המאכלים האהובים עליך" היא אמרה ובדיוק בזמן הבטן שלי קרקרה . שנינו התגלגלנו מצחוק. "בואי נלך לבית לאכול" דודה אמרה ואני הנהנתי עצרנו מונית ודודה אמרה לו את הכתובת "רחוב בנג'מין/23" ונסענו לכיוון הבית החדש שלי לתקופה הקרובה. ואלוהים הוא היה ענק!!!! "דודה מאיפה הבית הזה לעזאזל?" שאלתי עם פה פעור "אוי את רואה עבודה קשה משתלמת אבל הוא ממש גדול בשבילי אז לפעמים ממש בודד בתוכו אבל מעכשיו את פה אז אני לא אהיה לבד כל כך" היא אמרה בחיוך עצוב חייכתי אליה וחיבקתי אותה "בואי ניכנס" היא אמרה והנהנתי והסכמה ונכנסנו. אלוהים הבית הזה יפיפה . דודה התחילה לצחוק "אמרתי את זה בקול?" שאלתי מובכת היא הנהנה לא מפסיקה לצחוק. אחרי שהיא נרגעה היא אמרה "טוב בואי נואכל האוכל מתקרר". "אוכל!!!" אמרתי מאושרת רצה לכיוון המטבח שומעת את דודה שלי צוחקת עליי. "קדימה דודה שהאוכל לא יתקרר" אמרתי לה בחיוך "אולי במקום דודה תקראי לי איריס?" דודה הציע ואני הסכמתי "יאללה אוכל" אמרתי מאושרת למראה השולחן הערוך בהרבה מטעמים ומאכלים שונים. "וואו" אמרתי אחרי שיצאתי מההלם וישבנו לאכול. אחרי הארוחה דודה הראתה לי את החדר שלי, הוא פשוט הטעם שלי ובנוסף אליו יש לי בחדר גם ארון וחדר אמבטיה. "זה פשוט מושלם דודה, את לא חושבת שהוא קצת גדול מידי?" שאלתי אותה "לא, את האמת שלי יותר גדול ממנו." היא אמרה ואני הייתי בהלם "מה? יש לך בבית הזה חדר גדול יותר מזה?" שאלתי, לא מאמינה היא רק צחקה ואמרה "טוב, אני בטוחה שאת מתה מעייפות, אז אני אניח לך. לכי תתקלחי ותתמקמי לך ואם לא תהיי עייפה אז תארחי לעצמך סיבוב בבית, תלמדי להכיר אותו כדי שלא תלכי לאיבוד." היא סיימה לדבר ויצאה מהחדר, משאירה אותי שם. כשנכנסתי לארון, שמתי לב למזוודות שלי ולכל שאר הבגדים והנעליים שהיו שם ולא היו שלי. אחרי כמה דקות של התפעלות, נכנסתי להתקלח. אלוהים המקלחת הכי טובה אבר. התקלחתי מקלחת יחסית מהירה כי הייתי עייפה מאוד והחלפתי לאחת מהפיג'מות שלי ונכנסתי למיטה, ותוך חמש דקות נרדמתי.