אלירן:
התחלתי לנסוע,מסתכל מדי פעם על שיראל,הגענו לבית שלה והיא יצאה....
אני עוד יגלה מה קרה לה....
אביאל:
ישבתי בספה מסוחרר קצת עדיין ושיראל נכנסה
"היי אהבה שלי,אלירן הביא אותך?" שאלתי והיא הנהנה וחיבקה אותי
"את רעבה?" שאלתי והיא הנידה בראשה ללא כל חיוך
"היי מה קרה?" שאלתי מרים את ראשה
"אני שמנה" היא מלמלה בעצבות
"היי סתמי,את הילדה הכי כוסית שראיתי!" אמרתי,היא באמת כוסית
"זה לא נכון אבילולי" היא אמרה
"טוב עכשיו את מזיינת בשכל לכי לאכול יש פיצה" אמרתי
"אל תקלל" היא אמרה והלכה למטבח
נאנחתי בחיוך והיא חזרה
"אביאל שיר רוצה שאני ילך למועדון" היא אמרה והסתכלתי בעינייה
"אני רוצה אבל אני פשוט מפחדת" היא אמרה
"יפה שלי אני מעדיף שלא תצאי,אני דואג לך.פעם שעברה שלא הרשתי לך לצאת וברחת את זוכרת מה קרה..." אמרתי
והיא נאנחה
"אוף אביאל למה זה קרה דווקא לי!" היא בכתה וקברה את ראשה בחזהי,
לא היה לי הרבה מה לומר אז פשוט ליטפתי אותה בניסיון להרגיע אותה
"אני כל כך מצטער שלא הייתי שם להגן עלייך" אמרתי ואפילו לי זלגה דמעה
מישהו דפק בדלת,
פתחתי אותה,זה היה אלירן ואחותו
"יואו מה קרה?" הוא שאל והצביע על שיראל
"אה זה כלום" היא אמרה וניגבה את הדמעות ואלירן שוב בהה בה
"אחי מה יש לך?" שאלתי והוא הזיז את מבטו
"אה סתם באתי לראות טלוויזיה" הוא אמר וצחקנו
"יא אהבל אין לך טלוויזיה בבית?!" אמרתי והוא משך בכתפו ונאנחתי בייאוש
"אלירן מי זאת ליד אבילול" יאן שאלה את אלירן
"זאת אחותו הקטנה שיראל" אלירן אמר
"ולמה היא בכתה?" היא שאלה
"אממ...המורה לקחה לה את הדובי(?)" הוא אמר והיא הנהנה
"שיראל,אל...אל תדאגי אני יצעק על המורה ואני,אני ירביץ לה כמו אלירני" ליאן אמרה וצחקנו
"איזה בובי!" שיראל אמרה
וחיבקה את ליאן.
