-כמה ימים אחרי-
שיראל:
הלכתי הביתה,אכלתי משהו וירדתי למטה,
הדלקתי טלוויזיה ואכלתי במבה
איזה באסה היום יום השואה....זה נושא שממש כואב לי לדבר עליו,
אפילו בכיתי בגלל זה בבית ספר...
כל היום עשיתי מרתון סרטי שואה ואז אלירן ואביאל הגיעו
"את בסדר?" הם שאלו בדאגה
והנהנתי עם דמעות בעיניים
"אל תבכי חיים שלי" אביאל בא וחיבק אותי.
היה איזה קטע של יריות ורצחו מישהו והיה מלא דם וצרחתי בבהלה ואלירן חיבק אותי גם וכיבה את הטלוויזיה
"את לא צריכה לראות את זה יפה שלי" אלירן אמר ונתן לי נשיקה
"אולי תעלי לישון?" הוא שאל בדאגה
"לא אני לא עייפה" מלמלתי וחיבקתי אותו
"את עייפה קטנה שלי בואי נעלה אותך למעלה"
הוא הרים אותי ועשה שטויות במדרגות וכמעט נפלתי,הוא משוגע!
הוא שם אותי במיטה וכיסה אותי
"אתה בא?" אביאל נכנס ושאל את אלירן ואלירן הנהן
"לאן אתם הולכים?" שאלתי
"למועדון" אלירן אמר ובאתי לקום אבל אביאל הזבל החזיר אותי
"את לא באה" הוא אמר ונאנחתי
"נו אביאל!" אמרתי
"ששש לכי כבר לישון קרציה" הוא אמר החוצפן הזה ונתן לי נשיקה ושתיהם יצאו.
שיראל:
ירדתי למטה,ראיתי טלוויזיה
והיה משהו בחדשות על המועדון שהם הלכו אליו אז השארתי
׳היה פיצוץ במועדון,
יש הרבה רעש...כ-50 פצועים ו-2 הרוגים.׳ אמרו בחדשות ונלחצתי ומהר התקשרתי לשניהם....
"שיט!" צעקתי בלחץ.
הם לא עונים.
