Broken dreams

פרק 17

אני, זאין וקיריל הלכנו בשתיקה בפארק העירוני המבודד יותר, השעה הייתה דיי מאוחרת בלילה, קיריל עבד קשה כדי לשכנע אותי לנסות לדבר עם זאין.

והנה אנחנו פה,

הולכים בחושך..בפארק מבודד...כולנו שותקים...אני לא מסתכל עליו והוא לא מסתכל עליי...אחח מצב מושלם.

''אממ..'' ניסיתי למצוא מילה שתתחיל שיחה, אבל לא מצאתי כזאת.

''לואי..'' זאין נאנח, אחלה התחלה.

''מה?'' שאלתי בשקט ושוב הייתה שתיקה.. אני לא יודע מה הכי גרם לנו לשתוק אבל הנוכחות של קיריל לא עודדה את עניין השיחה.

''אני יכול לדבר איתך לבד?'' זאין שאל. ''אנחנו לבד'' אמרתי בבילבול והוא הסתכל על קיריל, מבין אותו.

''קיריל..אני יכול לבקש טובה?'' שאלתי את קיריל בצד, הוא הסתכל עליי בכוונה שאני אמשיך לדבר.

''תיתן לנו כמה דקות לבד'' אמרתי והוא הניד בראשו.

''אנחנו צריכים את זה'' אמרתי. ''לא בא בחשבון'' קיריל אמר.

''אתה שכנעת אותי לעמוד פה, מצידי לא לעשות את השיחה הזאת לעולם'' אמרתי.

''בוס אני לא נותן לך להיות לבד'' הוא אמר.

''אנחנו לא יכולים לדבר ליידך, אני רגיל כבר אבל הוא לא ואני מבין אותו וגם אני רוצה את זה'' אמרתי.

''אין שום סיכוי'' הוא אמר. ''קיריל אנחנו לא נתרחק, אנחנו פה בפארק..לא נצא מהגבולות שלו, אם אני שומע את הרחש הכי קטן בשיחים אני ישר חוזר אלייך'' אמרתי.

''לא בוס, יש לי פקודה לא לזוז ממך'' הוא אמר. ''קיריל אני לא מבקש ממך הרבה, זה הדבר היחיד שאני מבקש ממך, תן לנו כמה דקות לדבר לבד, רק אני והוא'' אמרתי.

''אני לא יכול בוס'' הוא אמר. ''אני לא אספר לאף אחד שנתת לי כמה דקות לבד, גם זאין לא יספר..לא יקרה כלום! אני גם ככה איתו..לא יפגעו בי לידו'' אמרתי וקיריל שתק.

''בבקשה קיריל, אני לא אציק לך כמה ימים!'' אמרתי והוא נאנח.

''10 דקות, אני נשאר פה, אתם לא יוצאים מהשטח הפארק ותהיה בפלאפון על חיוג מקוצר אליי אוקי?'' הוא אמר.

''כן המפקד'' אמרתי בחיוך וניגשתי לזאין בחזרה.

''בוא'' אמרתי והתחלנו ללכת בפארק עדיין בשתיקה.

''לואי לגבי ה..'' הוא ניסה להגיד ונעצר.

''זאין אתה באמת מאוהב בי?'' שאלתי והוא הנהן, לעזאזל קיוויתי שלא.

''איך אתה יודע שאתה מאוהב בי? כאילו מה גרם לך לחשוב על זה'' אמרתי.

''אני לא מרגיש בנוח לענות על השאלה'' זאין אמר בשקט.