פרק 87

601 45 66
                                    

''היי... אתה.... אתה..!'' איזה מישהו ניער אותי והתעוררתי.

''קיריל?'' שאלתי ופקחתי את עיניי. ''אמא שלך קיריל, בוריס'' הוא אמר והסתכלתי עליו, אחד הבחורים שראיתי אתמול.. אוי שיט אני עדיין בתא.

''תקראו לו'' שמעתי קול אחר והסתכלתי למעלה, כל הגוף שלי כאב וכמובן להרים ככה את הראש הרבה יותר כאב.

''בוא הנה'' השוטר קרא לי ועמדתי בקושי וגררתי את רגליי אליו.

''מה... מה השעה?'' שאלתי. '' תשע בבוקר'' הוא ענה ושפשפתי את עיניי.

''מה..מה אתה רוצה ממני?'' שאלתי. ''שחררו אותך'' הוא אמר.

''מה?!'' שאלתי בפליאה. ''ביטלו את התלונה נגדך, איזה בחור בשם הארולד או משהו כזה'' השוטר אמר ופתח את הדלת של התא ויצאתי משם.

''תודה!'' אמרתי וחיבקתי אותו חזק.

''אני אוציא עלייך את השוקר אם לא תתרחק ממני'' השוטר אמר ועזבתי אותו.

''מחכים לך מחוץ לתחנה'' שוטר אחר אמר. ''לי?'' שאלתי מופתע, מי יבוא לקחת אותי אחרי שהם זרקו אותי פה?

חתמתי על מסמכי שחרור ויצאתי בגרירת רגליים מהתחנה, לא היה לי כוח להרים את הגוף שלי, כאב לי להרים את הגוף שלי, כאב לי לנשום.

חיפשתי בעיניי מישהו מוכר שאמור לחכות לי לפי מה שהשוטר אמר.

שמעתי צפירה והפנתי את מבטי למכונית של זאין שהיה בתוך המכונית

הלכתי אל המכונית בצליעה והתיישבתי במושב האחורי, פחדתי לשבת לידו.

ישבתי בשקט מאחורה, לא דיברתי, זאין לא דיבר. כל הנסיעה שתקנו עד לרגע שזה הגיע

זאין נאנח

שיט.

''לואי...'' הוא נאנח. ''אין לי כוח זאין'' אמרתי בשקט, אני מניח שאני נראה זוועה, מריח זוועה והקול שלי רועד.

''טוב..'' הוא אמר והשתתק.

''תודה'' אמרתי שהגענו אליי הביתה. ''אני בא איתך'' זאין אמר. ''טוב...'' אמרתי, הוא בטח רוצה לראות שאני מסתדר.

פתחתי את הדלת וחשכו עיניי.....

את זה לא רציתי.

הבנים היו אצלי בבית, רק הלהקה, והארי.

''אוי ואבוי..'' אמרתי באנחה. ''הנה האסיר שלנו השתחרר..'' נייל אמר והבטתי בו, אני לא יודע מה כואב יותר, הלב או הגוף?

''תלכו... בבקשה'' התחננתי, לא רציתי לראות אותם, לא רציתי לדבר, רציתי מקלחת ושינה טובה.

''ללכת? אבל כולנו פה בשבילך'' ג'ף אמר. ''תלכו....'' לחשתי והשפלתי את פניי.

''מצחיק, יום אחד הוא ישן בכלא ותראו איך הוא נראה'' נייל גיחך.

''איך אתה יכול...!? אתה יודע בכלל מה קורה שם לבן אדם!? אומנם ישנתי רק לילה אחד שם אבל זה טראומה לכל דבר! אני לא בן אדם של כלא!'' צעקתי עליהם.

Broken dreamsWhere stories live. Discover now