אהבה זה שם המשחק.

4

"אני מחפשת את אלינור." "היא במשרד." "איפה הוא?" "קומה שניה, דלת שלישית משמאל." "תודה." עליתי לקומה השניה, דלת שלישית משמאל. בדיוק כפי שהמזכירה אמרה. נכנסתי אל תוך המשרד ושם ישבה אלינור. "חיכיתי לך." "אני הלך למשפחה. לא לפנימייה." "החלטה נבונה." "מתי אני צריכה לעבור?" "תלוי בך. כמה שיותר מוקדם." "מחר?" "מחר? את בטוחה?" "לא טוב?" "אני אומרת ,שעובר עלייך משהו... ואת רוצה לברוח מימנו, אני טועה?" "לא קשור. פשוט אני רוצה לסיים עם זה כבר."זה לא היה בדיוק שקר. באמת רציתי להתחיל הכל מחדש."אוקיי." "אז מחר?" "מחר." "אני ידבר איתם. כחי תדפים האלה. " "מה יש בהם?" "קצת רקע משפחתי שלהם." "אוקיי אני יציץ בזה כבר בבית." "אין בעיה." "כשאת יוצאת. תקראי לאחד בשם אריק." "אוקיי תודה." "להתראות מתוקה." הנהנתי עם ראשי ויצאתי מהמשרד. "אריק?" "כן?" שמעתי קול מוכר מאחורי. הסתובבתי לראות מי זה הבן אדם וראיתי תברמן. "אויי נו באמת." "מה את עושה כאן?" "אין לי חיים מושלמים אתה יודע." "מצטער." "אוקיי היא ביקשה שאני יקרא לך תיכנס." והתחלתי ללכת לכיוון היציאה. "חכי רגע ארין." הוא צעק. עצרתי לשמוע מה יש לו לומר. הוא התקדם לכיווני. "אני ממש אשמח ..אם ניפגש, לדבר על כמה דברים שאינם פתורים. " "אוקיי. רק בשניי תנאים" "שהם?" "שזה יהיה היום ובמקום ציבורי." אמרתי מנסה לא להיראות מובכת. "אני חושב שאני יעמוד בזה." הוא אמר ונתן לי נשיקה יבשה על הפה. הלכתי הבייתה ותוך כדי ההליכה עלו בי המון מחשבות. מה משמעות הדבר הזה? אני חושבת שאני מתחילה לחבב אותו. זה רע? זה טוב? למה אני כלכך לחוצה מכך? למה זה כלכך מעסיק אותי? למה הוא משגע אותי ככה? אני חייבת להפסיק לשאול שאלות. אני לא יכולה. אני לא יכולה לפתח כלפיו רגשות, אני עוזבת מחר לתמיד. אני לא רוצה לתת לו תקוות שווא. אבל כבר נתתי, בכך שהסכמתי להיפגש איתו. איזה מטומטמת. אני יסביר לו תמצב, אמרנו להבהיר את הדברים. אז נבנהיר אין בעיה. נכנסתי הביתה הכנתי לי משהו קטן לאכול ולאחר מכן ארזתי תדברים שלי. נכנסתי לווצאפ לבדוק אם יש הודעות חדשות. היה ממספר לא מזוהה אבל אני כבר מכירה אותו. הייתה הודעה מאלינור, כריסטינה,רוי ואבא שלי. נכנסתי קודם לשל אריק, ברור שקודם שמרתי תמספר וקראתי לו. אריק♡. נכנסתי להודעה. 'היום בשמונה הולך?' 'הולך' הוא שלח תוך שניות. 'אני יהיה אצלך. עם התעודת זהות.' 'אוקיי חח' ולא נכנסתי יותר לשום הודעה. לא היה לי חשק. פשוט הלכתי להתקלח, שמתי סרט וככה שרדתי ערה עד שבע. בשבע התחלתי להתארגן. שמתי על עצמי חולצה שחורה צמודה בטן, חצאית שחורה שמשלימה תחולצה וזה ניראה כמו שמלה. שמתי עקב לבן שמנת כזה. קניתי אותו ליום הולדת 16 של כריסטינה. אני לובשת עקבים מגיל 13. התאפרתי סידרתי תשיער, הוא חלק אז אני לא זקוקה למחליק או פן. ויצאתי לחכות לו בכניסה לבית. הוא לא הגיעה,הוא גם לא שלח הודעה. התקשרתי אליו איזה שבע פעמים והוא לא עונה. אולי קרה משהו? הוא מאחר כבר בחצי שעה. ובדיוק הוא שלח הודעה. 'אני נשבע שאני כלכך מצטער, אני עשר דקות אצלך.' 'קרה משהו?' 'סתם עשו לי בדיקה משטרטית באוטו.' 'אוקיי כשתיהיה פה תתקשר.' 'אין בעיה.' ונכנסתי לביתי. ישבתי במטבח על יד השייש. לקחתי מהמקרר מיים ושתיתי. אני חוששת שאני מאוהבת. זה לא טוב!! אני מחר עוזבת. ארין תפסיקי את לא מאוהבת. זה סתם קראש, זה יעבור לך מספיק.

סורי שהפרק הזה קצר, פשוט לא היה לי הכי הרבה זמן וממש רציתי לעלות פרק בשבילכן. אז מקווה שתהנו ממה שיש. אוהבת אותכן♡