אהבה זה שם המשחק.

7

"את שלמה עם זה?" "לא שלמה אבל אני רוצה להתחיל חיים חדשים. כניראה שזו הדרך." "אוקיי." "הם יחכו לי בשדה תעופה?" "כן. רק בקשה קטנה." "כל דבר." "תגידי שלום יפה לאביך." למה היא צריכה להתערב? גם ככה היא נידחפה מספיק אבל נשמתי עמוק ולקחתי את עצמי בידיים. "איפה הוא?" "בכניסה." הלכתי לכניסה בלי חשק. כשראיתי את אחותי הקטנה חיוך נמתך על פניי. "יפה שלי..תבואי אליי לבקר?" "ברור. נכון אבא?" הסטנו שנינו את מבטינו לאבי. "נכון מותק." הוא אמר בקול חרישי. "אני אתגעגע אלייך אחות." "גם אני אלייך." היא אמרה בעצב. חיבקתי אותה חזק כל כך. אני אתגעגע אליה מאוד!! עצרתי תדמעות שאיימו לצאת. ידעתי..ידעתי שזה למטרה טובה הנסיעה הזאת. נעמדתי מול אבי. חקרתי אותו במבטי. אני לא יכולה לשקר, אני כן אתגעגע אליו. בכל זאת הוא גידל אותי, אומנם עד לפני הרבה זמן אבל גידל. "בוא לא נשקר. אתה תתגעגע אליי?" אמרתי בביטחון למרות שזה לא היה המצב. הייתי כל כך שברירית מבפנים, הרגשתי שאם הוא יגיד לא אני אשבר לרסיסים קטנים. "את הבת שלי. אני מאוד אתגעגע." הרגשתי צביטה בלב, צביטה טובה. חייכתי ונתתי לו חיבוק. "גם אני." אמרתי והלכתי חזרה לאלינור. "אולי תבואי איתי?" "אני לא יכולה." "בבקשה." "אני מצטערת ארין. יש לי ילד בבית." "אוקיי. תודה בכל זאת." אמרתי בחיוך והמשכתי לבדיקה השיגרתית שלפני הטיסה. לאחר שסיימתי את כל הסידורים האלה , חיכיתי למטוס שנוסע לאמריקה. "סליחה?" איזה נער בגילי בערך פנה אליי. "כן?" "את יודעת מתי הטיסה לאמריקה יוצאת?" "לפי מה שהבנתי בעוד עשר דקות." "תודה." חייכתי כאות החלפה לבבקשה. קראתי בנתיים ספר. -חמישים גוונים של אפור.- זה ספר כל כך ממכר! מושלם. אנשים שלא מוכנים לראות, מעבר לכל הסדו והסקס זה יהיה בשבילם סתם ספר מעפן כי הם פשוט לא יבינו!!! הכנסתי תספר לתיק לאחר כמה דקות בודדות. לקחתי את שלושת המזוודות והתיק. "אני יעזור לך." ניגשה אליי הדיילת של המטוס. "אני אשמח תודה." אמרתי ונתתי לה גישה לאחת המזוודות. היא הכניסה את המזוודה למעלה מעל המושבים,אז עשיתי כמותה. התיישבתי על יד החלון שמתי שירים ועצמתי עיניים. דמיינתי איך החיים החדשים יהיו. איך אני רוצה שיראו? איך להתחיל אותם? זה מלחיץ. הכל שם יהיה לי חדש! תהיי פשוט את ארין. אמרתי לעצמי מנסה לנחם את עצמי מה שלא הצלחתי אף פעם. "היי." "היי." אמרתי לא מבינה לנער- נער בגילי שישב מושב על ידי. "את מוכרת לי." "אני?" "כן. את במקרה מכירה את אלין?" "כן, לא היינו מי יודע מה, אבל מכירה." "היית במסיבת יום הולדת שש - עשרה שלה?" "כן." למה יש מישהו שהיא פיספסה ולא הזמינה? הזונה הקטנה. "כניראה משם." "כניראה." רציתי לסיים תשיחה הזאת כבר ולחזור לאוזניות. לעולם משלי. "רגע אז את מכירה את כפיר?" כפיר היה ידיד נורא טוב שלי, עד שאלין והוא נהיו זוג והיא אמרה לו לתפוס מרחק ממני. "כן. " "הוא גם מכר? או שיש מעבר?" "זה קצת מורכב." "יש לנו זמן. זה לא שיש לך לאן ללכת כן? אנחנו במטוס." הבנתי שלאוזניות שלי אני לא יחזור בזמן הקרוב, אז הכנסתי אותן לתיק. "היינו ידידים נורא טובים." "נוו אז מה מורכב פה? אתם ידידים." "אם היית מקשיב אולי היית שומע שאמרתי היינו." "הבנתי. מה קרה בניכם?" "הוא הכיר את אלין. נהיו זוג והיא ביקשה שנפסיק להיות ידידים או כל דבר דומה." "הבנתי." "את נוסעת לאמריקה לחופש?" "לא לתמיד." "רק תגיד לי מי אתה?" "אני אחיה הגדול של אלין." נוו באמת... מצאתי לי עם מי לדבר. "איזה יופי." אמרתי בזלזול. "בן כמה אתה?" שאלתי. "שמונה - עשרה." "הבנתי" "אני מבין שאת לא הכי מחבבת אותה." "את ליאן? מתעבת." אמרתי בגועל. למה שאני יסתיר את מה שאני חושבת מבן אדם שהרגע פגשתי? זה מה שאני חושבת, שהתמודד עם מה שהוא שאל. "אוקיי. מבין לא הרבה מתחברים אליה." "היינו חברות כיתה ג עד ה." "אז מה קרה?" "קרה שהיא תפסה תחת." התחילה עם כל השטויות האלה של מלכת הכיתה. "כמו למשל.." "הידרדרה בקיצור. בוא אני ינפץ לך תחלום אם אתה לא מודע לאחותך. היא כבר מזמן לא בתולה!" "לגיטימי יש לה חבר." "לפני כפיר אני מדברת איתך. אמצע מועדון, אמת או חובה. נפלה עליה חובה למצוץ ברבים לליאו ילד מהשיכבה." "את מספרת לי תאמת אני מקווה בשבילך." "מקווה בשבילי? תרשה לי לגחך? פשוט אני מצצתי למישהו מול מליו.." "וואוו תרגיעי לא בא פה נגדך. להפך תודה שסיפרת לי." הוא קטע אותי באמצע משפט. "בבקשה." אמרתי והבטתי בפניו. הוא היה זועם . בסדר אם היו מספרים לי דברים כאלה על אחותי הקטנה, הייתי שוברת אותה. אולי היא תילמד להפסיק להיות שרמוטה. מקווה בשבילה.