אהבה זה שם המשחק.

6

קמתי מהשמש החזקה שהשתקפה מחלוני. כיביתי את שעון המעורר שלא יצלצל מאוחר יותר, הלכתי לצחצח שיניים ולעשות את שאר הדברים של הבוקר. ארזתי 2 מזוודות, 4 תיקים ושמעתי את צלצול פעמון הדלת. ירדתי למטה, פתחתי את דלת הביית וראיתי את אריק. בבת אחת הוא התנפל עליי. "אני רוצה אותך ואני לא מתבייש בזה, אני אוהב אותך. בבקשה מימך תקבלי אותי איך שאני." "זה לא שאני לא מקבלת אותך איך שאתה זה פשוט שהמצב לא מאפשר לנו." "אז בואי נעשה מצב שיאפשר לנו, ביחד." "זה לא כלכך פשוט." "זה כזה פשוט." "דיי אריק. אתה מדבר שטויות." "מה שטויות? זה שאני אוהב? פעם ראשונה בחיים שלי אני סוף סוף מתאהב, ווואלה הבחורה שמה עליי זיין." "אריק תלך." אמרתי ללא כוונה. רציתי שיהיה כאן איתי כל רגע, דקה ושניה. סגרתי תדלת אבל הוא לא נתן לי. הוא נכנס לבית ועמד בפיתחו. "אני לא יוותר עלייך ככה." בין רגע בלי שהספקתי לענות שפתיו נישמטו על שפתיי וניסחפנו מהנשיקה. הוא הוריד את חולצתי במהירות ואני את שלו. הוא השכיב אותי בעדינות רבה על הספה והוריד את מכנסיי. הוא היה אלוהי! שפתיו היו בגוון ורדרד אדמדם כזה, עיניו היו ירוקות בהירות, שיערו נטף זיעה, כאילו רץ הרגע מרתון וגופו.. גופו היה שרירי וחסון. אין לי דרך להסביר את איך שהוא ניראה הוא פשוט תוצר של הדמיון. הוא סינן מבין שפתיו. "את כלכך יפה." וישר נישק את שפתיי. הורדתי לאט לאט את מכנסיו, הוא הוריד לי את החזייה לאחר מיכן ישר את תחתוניי. הוא הוריד את התחתונים שלו בעצמו. יסתכלנו אחד לשני בעיניים כמה רגעים וברגע הרגשתי אותו בתוכי. גניחה קטנה ניפלטה מפי ומפיו. הרגשתי אותו מחזק את הקצב, והגניחות לא הפסיקו, הרגשתי את נשימותיו הכבדות על החזה החשוף שלי. הוא היה עדין איתי ואהבתי את זה. אהבתי את זה כי הוא נתן לי להרגיש בנוח, בכך שהוא לא נגע יותר מידי בגופי. הוא גמר בתוכי תוך כמה דקות ושנינו התנשמנו בחוזקה. "את מדהימה." הסמקתי. "זאת הייתה טעות. אני צריכה ללכת עוד שעה וחצי ואז מה? לא ניראה אחד תשני יותר!" "מי קבע? את יכולה להישאר איתי." "די אתה יודע שלא. " "אז תני לי לנצל את השעה האחרונה שלי איתך בכייף." "זה לא היה מספיק כייף בשבילך?" "זה?? זה כלום." הוא אמר בחיוך. "טוב כדאי שאני אתלבש." "דווקא אני אוהב כשאת ככה." "כן?" "כן." "אז חבל.. כי בדיוק עכשיו אני מתלבשת." "באמת חבל." קמתי להיתלבש והוא לא הוריד את עיניו ממני אפילו לא לרגע. שמתי תתחתון והחזיה, את הבגדים השארתי על הריצפה. "הלכתי להכין לנו משהו לאכול." אמרתי בדרכי פוסעת אל המטבח ואז התחרטתי והלכתי לכיוון הספה."ככה?" "מה זה ככה?" "בתחתון וחזי..." לפני שהוא סיים קפצתי מעליו בספה. "חשבתי שאתה אוהב אותי ככה." "אני אוהב אותך בכל מצב." "איזה כייף לי." אמרתי בחיוך. קמתי מימנו וזרקתי לעברו את תחתוניו. "שים אותם ובוא לעזור לי." הוא שם את התחתונים ושנינו קפצנו כאשר שמענו את פעמון הכניסה. "מי זה?" צעקתי. "אלינור." "מה לעזעזל אמא שלי עושה פה?" "אמא שלך?" אמרתי לא מבינה. "כן.. נוו אני מזהה את הקול שלה וקוראים לה אלינור." שיטט איזה חרא. "אל תגיד לי.. היא עובדת סוציאלית." "כן. איך ידעת?" "בגלל זה הייתה אותו היום שם?" "ארין את פותחת לי?" שמענו אותה צועקת. העליתי את אריק עם כל הבגדים שלנו. זרקתי על עצמי איזה כותונת לילה וירדתי. פתחתי לה את הדלת. "תודה לאל באמת." "סליחה פשוט ישנתי." "אוקיי. אני מקווה שכל המזוודות מוכנות. לא ענית לי בטלפון אז אמרתי ניקפוץ שניה. הטיסה נידחתה בשלוש שעות, מה שאומר שאני יבוא לאסוף אותך בעוד שעתיים." "אוקיי, זה הכל?" "זה הכל. להתראות מתוקה." "להתראות." היא יצאה. נעלתי תביית, עליתי למעלה לאריק. "זאת אמא שלי שמכריחה אותך לעזוב?" "לא זאת אני בחרתי." "אל תשקרי לי." "לא משקרת." "בחרת לעזוב למרות שאמרתי לך מה אני מרגיש כלפייך?" הוא צעק. "ההחלטה הייתה לפני שאמרת את הרגשות שלך כלפיי
והיא עדיין פה היא תשמע." "אז אנחנו בקטע של תירוצים?" "זה לא תירוצים. אריק אני לא רוצה לריב איתך בשעתיים האחרונות שלנו יחד." "זה בסדר אני גם ככה הולך." שמעתי שוב את פעמון הדלת. "תישאר כאן בבקשה מימך." "אוקיי. אני לא זז." ירדתי מהר למטה. פתחתי את דלת הבית וראיתי שוב את אלינור. "שחכת משהו?" שאלתי קצת מבולבלת. "המכונית של הבן שלי פה בחנייה." "הבן שלך? יש לך ילדים?" "כן ונידמה לי שהוא פה." היא אמרה זעופת פנים. שיט מה אני עושה עכשיו? אם היא תופסת אותו אנחנו מתים שנינו. "אני רוצה להיכס לבדוק תשטח." "כנסי תבדקי בכייף." אמרתי בקול גבוהה יותר כדי שאריק ישמע. "אני רק יעלה לשים על עצמי משהו מכובד ולא תמלמלה הזאת." אמרתי בציניות,לפחות כך זה היה נשמע אני הייתי לחוצה ברמות. הלכתי להחליף בגדים אריק כבר לא היה בחדר. הוא השאיר מכתב על המיטה שלי. --תשמרי על קשר.. אני לא יפסיק לחשוב עלייך! את הכנסת המון משמעות לחיי. ואל תדאגי אני יתרץ לאמא שלי שבאתי לאיזה חבר ולא הייתה חניה פנויה. אוהב אותך וכבר מתגעגע אריק♡-- הלב שלי התרסק. רציתי למות. זה כלכך נגע לי בלב המכתב. ירדתי למטה אלינור כבר לא הייתה שם, כך גם המכונית שלה אבל של אריק נישארה במקומה. הלכתי לנעול את דלת הביית ואז שמעתי את קולו של אריק מאחורי.. "מה חשבת שאני הלך בלי לומר שלום יפה?" הוא נתן לי נשיקה עם עומק ,עם הרבה משמעות נשיקה של פרידה. הוא הלך מהר מבלי להוסיף עוד שום מילה.