*נקודת המבט של קים*
התעוררתי לצליל השעון המעורר שלי, במיטה הענקית שלי, מכוסה בשמיכת פוך לבנה ומחממת. התארגנתי במהירות. התאפרתי בכבדות, ושמתי חולצה עם מחשוף וג׳ינס עם קרעים. לקחתי חטיף גרנולה מהמטבח ומיהרתי החוצה. נכנסתי למכונית הספורט שלי והתחלתי לנהוג אל בית הספר שלי. אין לי בעיות בבית ספר. אני פופולארית, כולם מקנאים בי, וכולם יעשו את כל מה שאבקש מהם, כי הם רואים את קרת הלב ששולטת בשכבה ולא רוצים לדעת מה יקרה אם לא ישרתו לי. כולם חוץ ממנו. כריס הוא יוצא דופן. הוא לא מחזר אחריי ומתחנן שאצא איתו כמו שכל הבנים עושים. הוא פשוט משגע אותי, כי הוא לא רואה אותי ממטר, וזה אמור להיות ההפך. הוא אמור להזיל עליי ריר ואני אמורה לצחוק לו בפנים. רק מולו אני הופכת לילדה חסרת הביטחון שמפילה את הספרים ולא יכולה להפסיק לגמגם. אני לא יודעת מה יש בו אבל הוא שונה. הוא שונה מכל שאר הבנים שמנסים להכניס אותי למיטה שלהם. הוא מחפש מישהי שיש לה לב גדול, לא תחת או חזה גדול. הוא מחפש מישהי שהוא יוכל להחזיק את ידה כשהם יסתכלו על השקיעה, ולא מישהי שתגנוח את שמו במיטה. אני פשוט לא מצליחה להרשים אותו. כל פעם שהוא מסתכל עליי אני קופאת, וליבי מתחיל לדפוק כל כך חזק. אני מרגישה את פניי עולות באש. זה אף פעם לא קרה לי.
חניתי את המכונית שלי בחניית בית הספר. יצאתי מהמכונית עם תיק הצד היקר שלי תלוי על ידי, ועם משקפי שמש על עיני. כל הבנים הסתכלו עליי בחוסר אמון. העפתי את שיערי הבלונדיני באוויר וריח הבושם שלי הורגש בכל רחבי בית הספר. נכנסתי לבניין והתחלתי ללכת לכיוון הלוקר שלי. איזה מישהי נתקעה בי "בטעות" . "תסתכלי לאן את הולכת", אמרתי לה בגועל בזמן שהיא הרימה את הדברים שנפלו לה על הרצפה. "אמרתי שתסתכלי לאן את הולכת מכוערת", הרמתי את קולי כשהחוצפנית הזאת לא התנצלה. יותר אנשים שמו לב למה שקורה. "סלי.. סליחה לא שמתי לב" היא מלמלה וקמה. הורדתי את משקפי הראיה שלה מעיניה. זרקתי אותם לסוף השני של המסדרון. "לכי לצוד משקפופרית" אמרתי וצחקקתי. המשכתי ללכת בזמן שהיא לא הצליחה ללכת לשום מקום בלי המשקפיים שלה. הילדה כזאת חוצפנית. זה באמת הגיע לה. כל האנשים במסדרון צחקו בזמן שהאומללה הזאת ניסתה למצוא את המשקפיים שלה.
אני יודעת שאני סקסית. אני יודעת שכולם רוצים אותי. אבל זה לא מספיק. אני רוצה שכריס ירצה אותי. אני רוצה שכריס יחשוב שאני נראית טוב.
ראיתי אותו הולך לכיווני. ליבי התחיל לפעום בחוזקה. מה אני עושה? איך אני גורמת לו לשים לב אליי? הוא הרים את מבטו אליי. עיניו הירוקות כאילו הסתכלו דרכי. דרך הנשמה שלי. כאילו הן שרפו אותי עם היופי שלהן. רציתי להגיד משהו. לעשות משהו. להרשים אותו איכשהו. הוא עבר לידי ופשוט קפאתי. ניסיתי לדבר, אבל המילים פשוט לא יצאו לי מהפה. הריח שלו נתפס בנחיריי. הוא הריח מדהים. הוא נכנס לכיתה ונעלם מזווית עיני. לעזאזל. כל פעם. למה אני לא יכולה להתנהג נורמלי לידו?
***********************************
"ממש מתאים לי שחור, את לא חושבת?" קולה של היילי הדהד בראשי. היילי ואני חברות טובות מאז שאני זוכרת את עצמי. היא בדיוק כמוני ואנחנו תמיד מבינות אחת את השנייה. אנחנו עושות הכל ביחד. בקושי הקשבתי. רק חשבתי על כריס. "קים!" היא הרימה את קולה, מה שגרם לי לצאת מהפנטזיות שלי ולחזור למציאות. "סליחה.. לא הייתי מרוכזת לא שמעתי.. מה שאלת?" שאלתי את היילי. היילי נאנחה והסתכלה עליי במבט שואל. "שוב את מפנטזת על כריס כל היום?" היא שאלה וצחקקה כשנתתי לה מבט רוגז. "הוא יושב שתי שולחנות מלפני, תסתמי" לחשתי לה. "אני באמת לא מבינה מה את מוצאת בו. כאילו הוא חתיך זה נכון, אבל אין בו שום דבר מיוחד" היא אמרה. "הוא פשוט כל כך מבלבל אותי. הוא לא רואה אותי ממטר ואני מרגישה כאילו משתתק לי הגוף כל פעם שהוא מסתכל עליי", עניתי. "אני לא מבינה למה הוא עדיין לא נדלק עלייך", אליזבת' נכנסה לשיחה פתאום. אליזבת' עברה לבית ספר שלי ושל היילי בכיתה ד'. מאז לא נפרדנו. אנחנו חברות טובות, למרות שהיא סוג של שפוטה שלי, אבל ממש בקטנה. היא תמיד מסכימה איתי לפני שהיא בכלל סיימתי את המשפט שלי. אבל זה טוב, לא? "כאילו את סקסית, מלאה בביטחון, כולם רוצים אותך. מה הבעיה שלו?" היא אמרה. היא צודקת. אני הכי שווה בכיתה, למה הוא לא נמרח עליי כבר?
ESTÁS LEYENDO
The Game You Shouldn't Play
Misterio / Suspensoקים תמיד הייתה הנערה המושלמת שכולם קינאו בה. הכל בה היה מושלם. היה לה כל כך הרבה ביטחון שזה מפחיד. כל הבנים בכיתה הזילו עליה ריר, ואפילו כמה בנות (מקנאה). הדרך שבה היא העיפה את שיערה הגלי והמבריק ושלחה מבט פשוט הפנטה כל אחד וכל אחת. היא הייתה זאתי...
