היא מהאנימה

פרק 5- פאשלה בחישובים

האימונים היו קשים, פיזית ונפשית.
שש שעות שינה בלילה, אימונים בכוח, יכולות, סיבולת וכמובן דמיון.
האימונים בכוח היו פשוטים יחסית- מתח, משקולות, מקביליות, כפיפות בטן ושכיבות סמיכה. פשוט לא?
יכולות מעט יותר בעייתי מכיוון שזה דרש מחשבה תשבצים פתירת קשרים בחבלים משחקי שח-מט.
סיבולת לדעתי היה הדבר הקשה ביותר,  התרגיל הראשון שעולה לי לראש זה להיות קשור למוט המתח מהידיים עם משקולות של פי שתיים ממשקל הגוף שלך על הרגליים.
הדבר השני שעלה במוחי היה אימוני הצליפה, המאמן האחראי על סיבולת בן אדם מגעיל וסדיסטי, עם הכינוי אורוצ׳ימרו, אה אירוני גם באנימה נארוטו, אורוצ׳ימרו היה בחור רע.
בכל אופן בחזרה לאימוני הצליפה, אורוצ׳ימרו היה לוקח אגדחים וסכינים והיה יורה בי או זורק עלי את הסכינים, אבל אף פעם לא פוגע לגמרי, תמיד זה ככה, רק חתכים.
והאימונים המוזרים ביותר- דמיון.
כל פעםזה משהו כמו לגרום לדף לרחף או להשרף, מובן מאליו שאני לא מצליח.
°אחרי שלושה ימים°
אימוני סיבולת, הפעם בעזרת שוט על גבי החשוף, *למזלי הרופאים כאן מאוד מוכשרים ועוזרים לי עם משככי כאבים ותרופות בכמויות.* חשבתי לעצמי.
טאח! ההצלפה על גבי גרמה לי לעזוב את החלומות בהקיץ.
ראיתי על הרצפה את שלולית הדם שנקוותה לרגלי.
והבנתי.
הבנתי שאני לא באמת רוצה להיות הסופר גיבור, אני רוצה את לוסי, לא את כאבי התופת הללו. תהיתי אם אני מוכן להמשיך עם זה, *אולי אוכל להמלט ולהסתדר בחוץ בתור בן אדם מן השורה...*
צרחתי, ההצלפה הבאה באה מהצד ושיפשפה את כל צד גופי.
"זהו, נמאס לי אמרתי."
קמתי,
"תחזור לרצפה!" צעק אורוצ׳ימרו.
"לא, זהו זה" הרגשתי כוח בכל גופי וצעדתי לכיוון אורוצ׳ימרו.
הוא תפס אותי בראש וריסק אותי אל הרצפה, הרגשתי שאני לא שולט בעצמי יותר, למעשה זה נראה כאילו... צפיתי  בעצמי מהצד, זה היה ממש מטריד, ראיתי מבט של רצח בעיניים שלי. הן היו אדומות ולא ירוקות כרגיל. ראיתי פתאום שיוצאת אלומת אור מהחזה שלי, היא נעצרה במרכז החדר ויצרה שם כדור ענקי של אנרגיה. ידעתי מה עומד לקרות, זה יתפוצץ, וכולם ברדיוס של קרוב ל3,000 מטר ימותו. אני אפילו לא יודע איך ידעתי את זה.
אבל רגע...
אני לא כועס על כולם רק על אורוצ׳ימרו.
אבל לא יכולתי לעשות כלום מלבד לצפות.
הכדור התפוצץ.
לא הרגשתי כלום.
ואז...
הרגשתי הכל, כאב, שמחה, פחד, סבל, הנאה הכל כל רגש שניתן לדמיין ואז פעם נוספת, לא הרגשתי כלום.
פתאום נקודת המבט שלי עבר לגובה של 4,800 מטר הסתכלתי למטה וראיתי פיצוץ עצום ומחריד.
עם להבות שחורות וסגולות.
שמעתי צרחות מהגובה הזה.
הבנתי שעשיתי משהו מחריד ומחליא ככל הנראה גזרתי מוות על אלפי אנשים.
אני....

רוצח....
עלוב....
פתטי....

דווקא עכשיו חשבתי על הגדרה ממש טובה בשבילי- שד(בתמונה).
אבל לא שד עם כנפיים וקלשון, אלא שד מבעית ומגעיל שרואים בסיוטים.
זה מה שאני.
מודה.