היא מהאנימה

פרק 7 - מה עלי?

התעוררתי, הרגשתי חום.

ראיתי הבזק צהוב, זוהר.

ואז הכל נעלם, התמקדתי במקום שבו נמצאתי, שכבתי על מיטה זוגית בלב חדר שנראה כמו מרפאה, על התקרה היו שתי נורות קטנות תמונת נוף של ים ירקרק על הקיר, ומדף גדוש בתרופות בצמוד למיטה.

על כיסא לידי ישן רוג' הוא נראה עייף אז החלטתי לא להעיר אותו, מצד שני גם לא רציתי כל כך להעיר אותו, זכרתי את השיחה איתו, את העיניים....

קמתי מהמיטה והתחלתי ללכת לכיוון הדלת בערך באמצע הדרך שמתי לב שאני לובש חלוק לבן עם פסים ורודים *גברי מאוד זאק* חשבתי לעצמי.

"אהמ" שמעתי את רוג' מאחורי.

"לעזאזל" לחשתי.

"ולאן אתה חושב שאתה הולך בדיוק?" אמר לרגע הצטלבו מבטינו וראיתי את העניים שלו, כן, זה עדיין היה שם. שחור על גבי אדום.

שארינגן.

"למה גרמתי?" שאלתי

"ליותר מדי, לא ברור אם נזק או תועלת, אבל יותר מדי." ענה

"8000 נגועי שארינגן, אולי יותר לא ברור."

"אז גרמתי לתועלת, לא? ככל שיהיו יותר לוחמים ככה יהיה יותר כוח...."

"לא, גרמת לנזק, אין לנו דרך להחזיק בכל כך הרבה לוחמים. אין לנו איך לאמן אותם ואין לנו שום ערבות לכך שהם לא יחליטו למרוד או משהו."

"אני.... אני מצטער."

"התנצלויות לא עוזרות, אתה כנראה תעלה למשפט בקרוב, כדאי שתתכונן, אתה עלול להיות ההוצאה השנייה להורג במדינת ישראל...."

בלעתי רוק, רוג' נראה מסוגר מדי.

"אגב, מתי הסתכלת על עצמך בפעם האחרונה?"

"לא זוכר" עניתי.

הוא הגיש לי מראה ששלף מכיסו.

"אני...?" לא ידעתי מה להגיד.

"בהחלט...." גם רוג' נראה עצוב קצת.

"עיני הפיצוץ וההרס."

"כמה אנשים כינו אותך בעל עיני השד."

"תראה אני מצטער שזה קורה ושאני לא יכול להיפרד ממך אפילו, אבל אני רוצה להבריח אותך מכאן, אתה לא תמות במשמרת שלי."

"כנראה" לחש....

"תודה לך אני לא יודע איך להודות לך."

"אין צורך להודות לי אני רק רוצה שתשרוד, אבל אני רוצה שתדע דבר אחד, אני לא יודע בדיוק מה יעשו עם כל שאר לוחמי השארינגן, אולי ימכרו את חלקם אולי יאמנו את כולם, לא ברור אבל מה שכן, בתור הלוחם הראשון יש לך את הפוטנציאל הגדול ביותר, אך אתה תהיה רדוף, כולם ינסו להשיג אותך."

"הייתי ברור?" שאל בטון זהיר.

"כן" עניתי.

"אם כך." אמר.

"בוא נעוף מכאן." וקרץ.