רצנו, בגשם, המון.
כמובן שעם המזל שלי התחיל גשם מיד כשיאצנו.
יצאנו מהמרפאה והתקדמנו לכיוון הגדר, בערך בשלב הזה החל לרדת גשם.
יצאנו דרך שער חבוי בשיחים בעזרת סיסמא מוזרה שרוג' הקליד.
יצאנו לשטח פתוח עם מעט שיחים, אפילו שירד גשם האויר הרגיש יבש.
התחלנו לרוץ באדמה שהפכה לבוץ לאט לאט, נפלנו וקמנו נפלנו וקמנו זה הרגיש כאילו עברנו קילומטרים.
לאחר זמן שנראה כנצח רוג' אמר שהוא ישאיר אותי פה מכיוון שהוא חייב לחזור ושעלי להמשיך לרוץ להתחבא ולהתאמן ככל יכולתי.
"תודה לך רוג' אני נחייב לך את חיי אני מניח." אמרתי.
"זו היא חובתי אחרי הכל, לא?" ענה.
"עלי ללכת כעת, אני מקווה שדרכינו יצטלבו בעתיד פעמים נוספות." ייתכן ורק דמיינתי אבל היתה דמעה בזווית עינו....
*אני אשרוד רוג', אני מוכרח.*
רצתי, די הרבה זמן עד שהגעתי להר קטן מלא במערות וחורים.
*זה יהיה מקום טוב* חשבתי לעצמי.
וכמו שחשבתי, חיפוש מהיר הראה לי שלל מערות גבוהות לבחירתי.
בחרתי לעצמי מערה, לא קטנה מדי לא גדולה מדי, וגבוהה מאוד תיארתי לעצמי שזה יהיה מקום אסטרטגי נהדר במקרה של פלישה.
לאחר שווידאתי שביתי החדש נקי ממזיקים, התחלתי לשוטט בתוכו השיטוט לא העלה דבר אך בדרך חזור נפלתי לתוך חור מוזר כזה בצד המערה וחתיכת נפילה יכולתי לראות את הפתח למערה המקורית הרחק מהישג ידי.
החדשות הטובות - יש כאן מעיין נובע קטן, המון צמחים מוזרים ופטריות שאולי נועדו לאכילה ואזור די גדול שאוכל להתאמן בו או משהו בסגנון.
החדשות הרעות - אין לי איך לצאת מכאן.
"אאוץ'" נפלתי עוד פעם, אני מתפס על הקיר הזה כבר המון זמן מתוך תקווה להגיע ליציאה.
"לעזאזל!" צעקתי.
התחלתי להתעצבן על המערה המחורבנת, על הנסיבות שגרמו לי לברוח ועל עצמי שאני לא מצליח לצאת מהבור המופש הזה.
ואז הרגשתי את זה שוב, כוח.
לאט, לאט הרגשתי כיצד רגלי עוזבות את הרצפה וריחפתי באיטיות לכיוון החור.
יצאתי מהחור מלא בהתרגשות, ואז קרסתי. הופיעו לי כתמים מול העיניים, התקרה התערבבה עם הרצפה והתעלפתי....
''מממ...."
"אוההה..."
"מה....?"
"מה?!" בערך כאן התעוררתי.
YOU ARE READING
היא מהאנימה
Fantasyהיא מהאנימה מתאר את חייו של זאק שמגודל על ידי הממשלה על מנת להפוך לנשק מחריד, אך במהלך האימונים הוא נופל לאהבה, אהבה.... לנערה מצוירת.
