שתיקה מתוחה שררה בינינו.
"ארנולד! בוא לפה עכשיו!" ליאו צעק במלוא גרונו אל האוויר. הוא שרק שלוש פעמים, אבל לא קיבל תגובה. גם אני לא ראיתי סימן לנפש חיה.
"ארנולד...באמת..." ליאו הסתכל משותק בדשא הירוק.
הרגשתי אשמה, כי אולי הייתי יכולה לשמור על ארנולד במקום לעקוב אחרי ליאו. "אתה יודע, אנחנו לא היינו מספיק אחראיים. עזבנו אותו בלי שמירה." אמרתי בתחושת אשמה.
"אבל ארנולד אף פעם לא בורח והוא תמיד מגיע כשאני קורא לו. זאת הפעם הראשונה שקורה לי דבר כזה." ליאו נראה מבוהל, והתחלתי להרגיש יותר אשמה בליבי.
"אז, הכלב ברח?" ג'ייס הופיע מאחורינו, ידיו בתוך כיסי מכנסיו, ובפניו אפילו לא טיפה אחת של רגשנות או דאגה.
"זאת אשמתך." ליאו הסתובב לג'ייס, וכשגבו היה מופנה אליי לא יכולתי לראות את פניו.
הם הסתכלו אחד על השני במשך זמן לא קצר.
"באמת? אני ממש מצטער, אבל אתם אלה שהיו חסרי אחריות והלכתם אחריי, לא אני." ג'ייס השיב באדישות.
"איך אתה יכול להגיד את זה?" ליאו נשמע חסר נשימה.
"אתם צריכים לקחת אחריות על מה שאתם עושים, הרי ידעתם שהוא יכול לברוח בכל רגע. אני לא רואה איך זאת אשמתי." הוא המשיך לומר את מה שנראה כמו האמת.
"ארנולד מעולם לא ברח, מעולם לא. ייתכן שאתה אשם בזה שהוא נעלם." הוא אחז בכתפו של ג'ייס והידק את האחיזתו.
עיניו של ג'ייס התרחבו בהפתעה.
אני חייבת לעצור את זה איכשהוא.
"אתה צודק!" תשומת הלב של שניהם הופנתה אליי. "אנחנו באמת לא היינו אחראיים מספיק, ואני גם הייתי יכולה להישאר איתו ולדאוג שהוא לא ייברח. אני מצטערת, אני אלך לחפש אותו עכשיו." התנצלתי ורצתי לאיזשהוא כיוון שחשבתי שיהיה המתאים להתחיל לחפש בו.
הסתכלתי לכל הכיוונים בפאניקה.
אני חייבת לשאת באחריות, זאת אשמתי, אשמתי. אני גרמתי להם צרות ובעיות, אז אני הולכת לפתור אותן.
רצתי ורצתי עד שליאו וג'ייס כבר לא נראו בכלל באופק.
הכמות של שטח פתוח הייתה עצומה. כאילו הקרקס נמצא במקום נטוש מלא בדשא בלבד, אולי משום שהדבר היחיד שהם עושים כעת הוא להתאמן. במרחק יכולתי לראות מבנים ודרכים חסרות דשא. אולי אני מתקרבת לאיזשהוא כפר. אם ארנולד ייכנס לאחד הכפרים, זאת תהיה בעיה גם לאנשים המתגוררים שם.
הנשימה שלי אזלה אבל לא נתתי לעצמי לנוח. הרגשתי שאני מאבדת את דרכי בדשא.
כאב חד עבר בריאותיי, אז בלמתי את הריצה.
אני בחיים לא אמצא את ארנולד ככה. אני חייבת לחשוב רגע. המחשבה היחידה שעברה בראשי היא שאני הולכת בכיוון הלא נכון. הסתכלתי על הרגליים שלי בעייפות. רציתי לחזור חזרה ולחפש שוב.
YOU ARE READING
הקרקס מגיע
Fantasi"תאמיני במה שאת רוצה לעשות, ואל תתני לאף אחד להחליט אחרת." לאליה יש אהבה מוזרה לקרקסים. מאז שהייתה קטנה, היא אהבה קרקסים אהבה עזה, ולא יכלה לעצור את הכמיהה שלה ברצון להיות באחד כזה. אבל היא הייתה לגמרי לבד. אז מה תוכל לעשות ילדה מנודה ללא כישרון בק...
