"אתה תצטרך להתרגל."
"אני לא אצטרך כלום!" קוטע אותו לואי, בזמן שהתרומם מהריצפה. הוא רוצה לצעוק על הארי שאסור לו לוותר, שאסור לו אף פעם לוותר.
אבל הארי מסתכל עליו עם העיניים הבוערות, הירוקות שלו, שנראות עכשיו יותר מידי בהתחשב בצבע העור שלו. הוא לבן כמו סיד ועם הפנים העייפות שלו.
ולואי מבין שהוא לא יצליח להגיד משהו, שיכול לגרום לו לכאב.
"סליחה." הוא נאנח. "השיעורים עוברים לפחות בצורה טובה?" הארי שואל, "בחיים לא חשבתי שאגיד את זה, אבל אני מתעגעגע לבית הספר."
לואי מנסה לצחוק אבל כל מה שהוא מוציא זה רק חיוך קל. "קראנו על כל מיני מלחמות בשיעור היסטוריה." הוא אומר. "נראה לי, שאתה אחד האנשים האלה שהמלכים היו שורפים אימפריות שלמות רק בשבילם.״
הארי מרים את מבטו, לואי חושב שחברו הטוב התבגר בעשר שנים בעשרה החודשים האחרונים.
"יש מצב שאתה היית אחד מהם." אומר הארי.
"אולי זה היה אחד מהגילגולים הקודמים שלנו?" אומר לואי, דרך חיוך נבול, הארי חיפש הרבה דברים על גילגול נשמות אחרי ששמע את המילים 'לא ניתן לטפל'.
הוא פעם ניסה להסביר ללואי שהם היו החברים הכי טובים, לא רק בחיים האלה, אלה גם בעבר, ולא משנה מה יקרה. הם תמיד יפגשו.
"כן." מחליט הארי ולואי עוזר לו להשכב על המיטה.
"תזוז קצת מתולתל, גם אני עייף." הוא מוסיף, נשכב ליד הארי.
"ועכשיו תספר לי על החיים ההם ששם הייתי מלך."
***
אז כן, הנה הפרק :)
ותודה על כל ההצבעות ובעיקר על התגובות הן ממש משמחות אותי ומביאות לי את הכוח להמשיך.
אוהבת אתכם❤️
-קייט.
YOU ARE READING
Two years // larry
Fanfiction״לואי, אתה יודע מה זה ׳סרטן׳?״ *** שנתיים שמפרידים בין הגילים של שני ילדים. הכל מתחיל כשהארי בן ארבע ולואי שש. לאן כל זה מוביל?
