הארי בן ארבע, ולואי שש.
״לואי?״ הארי שואל, מביט מהורהר על הצעצוע טי-רקס, שנמצא בידו.
״איזה צלילים משמיעים הדינוזאורים?״
״כל הדינוזאורים מתו, הארי,״ לואי אומר, קמט מופיע על מצחו של הארי.
״כוכב גדול הרג אותם, בגלל שהם היו יותר מידי ענקיים ומפחידים לאנשים. דברים מתים לא משמיעים צלילים.״
״לואי?״ הארי חוזר, ״מה זה אומר ׳מת׳?״
לואי נושך את שפתו, חושב עמוק.
״׳מת׳ זה אומר ׳הלך׳. זה כמו לישון לנצח. סבתא רבתה שלך מתה. סבא שלי גם מת. זה אומר, שאנחנו לא נראה אותם יותר.״
הארי מהדק את שפתיו.
״אני פעם הלכתי למסיבה, כדי להיפרד מסבתא. האמת שהיא לא הייתה שם, וכולם היו עצובים, והייתי צריך ללבוש חליפה, שבגללה הכל מגרד. זה אומר שהיא הייתה מתה?״
ברגעים כאלה, פתאום לואי נזכר, שהארי בסך הכל בן ארבע.
״קוראים לזה ׳הלוויה׳. זה כשקבוצת אנשים נאספים ביחד, והם בוכים בגלל הליכתו של מישהו.
אמא שלי אמרה לי ככה.״
״זה לא נשמע כלכך שמח.״ הארי אומר, מזיז את צעצוע הדינוזאור.
״לואי?״
״כן הארי?״ לואי מאוד סבלני, כשזה מגיע להארי.
כי כשהחבר הכי טוב שלך רק בן ארבע, אתה צריך.
״אני חושב שאנחנו צריכים לשחק עם המכוניות שלנו. הרי מכוניות לא יכולות להיות מתות, כן?״
הארי מביט בלואי עם עיניים פעורות מעט.
״לא הארי, מכוניות לא מתות. וורוםם וורוםםם.״ הוא אומר, מסובב את מכוניתו הכחולה למכונית האדומה של הארי.
״וורוםם וורוםם.״ ממלמל הארי.
מבטו לא התנתק מצעצוע הטי-רקס.
***
אז ככה, זה היה הפרק הראשון.
נתראה בפרק הבא!
טה-טה.
YOU ARE READING
Two years // larry
Hayran Kurgu״לואי, אתה יודע מה זה ׳סרטן׳?״ *** שנתיים שמפרידים בין הגילים של שני ילדים. הכל מתחיל כשהארי בן ארבע ולואי שש. לאן כל זה מוביל?
