פרק 10

1.4K 168 132
                                    




הפרק תורגם על ידי: heartsocold42

"מוזר מידי לחיות, מוזר מידי למות," -F.O.

•••

קאלום ומייקל עזבו לפני כשעה ולוק לא הפסיק לצחקק ולגעת בדברים. "אש! תסתכל עליי! תראה, תראה, תראה!" הוא צעק, קופץ על הספה.

הנהנתי בגיחוך. אפילו שהוא די מעצבן עדיין לא נמאס לי ממנו. הוא החבר היחיד שלי. אחזתי בידו של לוק ומשכתי אותו מהספה. "מה?" הוא חייך, חסר נשימה. הושטתי יד לעבר כיסו והוא צווח, מסתובב. נאנחתי והושטתי יד שוב, אך הוא זז. "אש תפסיק להיות רע, אתה ל-לא יכול לגעת בישבן, זה לא נ-נמו," הוא אמר, מניח את ידו ומנסה להיות רציני.

נאנחתי וטלטלתי את ראשי ללא. כשהוא לא הסתכל הוצאתי את הטלפון שלו בהצלחה מכיסו. לחצתי על הפתקים וכתבתי במרץ:

לוק, אני חושב שזה הזמן שלנו לעזוב. אתה ממש שיכור, לפחות אני חושב שאתה. אבל אני לא רוצה שתיפגע או תשבור משהו שוב, אז למה אנחנו לא עוזבים?

לוק שרבב את שפתיו ברוגז. "אוקי בסדר, אתה לא כיף," הוא אמר מעביר את ידו על חזהו.

ליוויתי אותו לדלת וכשיצאנו עיוויתי את פניי מכמה קר היה. נשכתי את שפתי והסתכלתי על לוק. הוא בטח ממש מתקרר, אין לו אפילו חולצה.

הסרתי את הג'קט שלי והבאתי לו, הוא נעשה מבולבל אז הלבשתי לו אותו וסגרתי את הרוכסן.

אחרי מעט הליכה התקרבנו לרחוב שלי, לוק היה בעצם בסדר כרגע. הוא היה שקט ובהה באדמה. אפילו שהוא די מעד.

"אני יכול... להחזיק את היד שלך?" הוא שאל בביישנות. משכתי בכתפיי ולקחתי את ידו. הוא היה ממש קר ויכולתי להרגיש את פעימות הלב שלו במפרק כף היד וליבו פעם כל כך מחוץ למסלול שאני אפילו לא יכול לתאר את זה במילים.

"למה אתה לא מדבר?" הוא שאל כשהלכנו לפתוח את הדלת הראשית שלי.

משכתי בכתפיי. אני כן יודע למה אני לא, אבל לא יכולתי להגיד לו גם אם הייתי רוצה. פתחתי את הדלת הראשית וחלצתי את נעליי.

חיפשתי עבור פנקס הרישומים שלי ובזריזות כתבתי:

אני יכול לקחת אותך הביתה אם אתה רוצה, המכונית עדיין כאן.

לוק נענע את ראשו נמרצות. "אני רוצה להישאר, אני יכול?" הוא שאל.

משכתי בכתפיי. הובלתי אותו למעלה לחדר שלי והוא צנח על המיטה בעייפות.

Baby Scars. [Lashton] translated to Hebrew *בהקפאה*Where stories live. Discover now