You're All Mine.

0.3

נקודת מבט דור

שמעתי יבבות בכי, כמובן שזה מעלמה.
״מה קרה הבובה בוכה?״ שאלתי בציניות. אבל היא המשיכה לבכות וראיתי בעיינים שלה את הפחד. פאק אני חייב להיות פחות קר.
היא התחילה לצעוק למרות הבד שהיה לה על הפה.
״בואי נתקשר לרותם.״ היא הנהנה לכן עם הראש.
״הלו?״ גל דיבר.
״אפשר את רותם?״ אמרתי לו.
״כן.״ הוא ענה.
״הלו עלמה, אני מבטיחה לך הכול היה בסדר.״ היא אמרה לה ועלמה התחילה לצעוק והורדתי לה את הבד.
״הצילו.״היא צעקה.
״הצילו!״
״הצילו!״ לעזאזל היא לא מפסיקה.
״תשתקי כבר!״ צעקתי עליה, לנשום.
״תצילו אותי!״
״את מלאת אנדרלין! אם לא תשתקי משהו לא טוב יקרה לרותם.״ שיקרתי לה ומיד שלחתי הודעה שאני סתם עובד על עלמה,
היא שתקה.
״כמו שחשבתי.״ אמרתי עם חיוך של גאווה.
״רותם אני מתגעגעת אלייך.״אמרה לה.
״גם אני, עלמה אנחנו נהיה בסדר.״
״ביי.״ אמרתי לה.
״ממש נוגע ללב.״ אמרתי לה בציניות.
״אתה לא צריך להראות לכולם שאין לך לב.״ היא אמרה.
״אתה רוצה עונש!״ צעקתי עליה, לא אהבתי שלא מכבדים אותי.
״לא.״ אמרה בשקט.
״אל תעני לי.״ הרמתי את הטון שלי והתמקדתי בכביש.
היא התחילה לבכות וליבב בחוזקה, מה עושים דור?
״תרגעי.״ אמרתי לה.
״אני רוצה הביתה.״ מילמלה מבעד לדמעות.
״את הבית לא תראי בקרוב.״ וזיגזתי קצת, האישה הזאת עוד תהרוג את כולנו בסוף.
״הצילו!״
״הצילו!״ צעקה עוד פעם.
״זאת הייתה טעות.״ ועוד שנייה החזרתי לה את הבד לפה.
״לא בבקשה לא אני לא יצעק יותר אני מבטיחה.״ אמרה לי.
״כל הכבוד.״ אמרתי לה.
היא התחילה לזמזם,
״תפסיקי!״ קולה היה נעים אבל האגו שלי היה חזק מזה, חזק בהרבה יותר.
״אוקיי אני מצטערת.״ אמרה בלחש.

״הגענו!״ צעקתי כאשר הגענו לבית שלי.
״אתה גר לבד?״ שאלה בהיסוס.
״כן. אבל אל תדאגי בייבי-גירל אני לא הולך לאנוס אותך.״
״מה עם רותם? היא תהיה?״ היא שאלה.
״זה לא עניינך.״
״מה עם רותם?״ היא החלה לצעוק.
גאד דאמט גם שאני רגוע היא גורמת לי להיות עצבני.