The Objective: Rapunzel

פרולוג

24 במאי, 23:34

הכל התחיל כרגיל. ככה כל הסיפורים מתחילים, לא? כמו כל הבנות בעולם, גם הנסיכות נהגו לעשות מסיבות פיג'מות אחת אצל השנייה. והיום הזה לא היה שונה מהשאר, חוץ מהעובדה שלא כולן נכחו במסיבה הפעם. אלו היו רפונזל, אנה וסינדרלה שהתארחו אצל שלגיה.

הן צפו בסרט החמישי של מלחמת הכוכבים; האימפריה מכה שנית. טוב, הן זו לא מילה מתאימה כל כך. אנה ושלגיה נרדמו בחצי השעה הראשונה של הסרט. סינדרלה הייתה עסוקה בלהסתמס עם הנסיך צ'ארמינג, וכל שנייה צחקה מאיזה משהו לא ברור. היחידה שבאמת התעניינה בסרט הייתה רפונזל, שישבה כל כך קרוב לטלוויזיה, שהיה אפשר לחשוב שהיא הולכת לבלוע אותה.

בסרט, לוק הגיע לבספין אחרי שהבין כי חבריו בצרות. הוא נתקל בדארת' ויידר והשניים נלחמו זה בזה בדו קרב חרבות אור. דארת' ויידר כרת ללוק את ידו הימנית. ובדיוק אז, בדיוק בקטע שבו דארת' ויידר התחיל לדבר ולהגיד, "לוק, אני אבא שלך," סינדרלה צרחה בהתרגשות וקטעה את כל הסצנה הכי טובה בסרט.

רפונזל הסתובבה אחורה, כפות ידיה מכסות את אוזניה. "סינדרלה!" היא אמרה בזעם, "הרסת את כל החלק הכי טוב בסרט!"

סינדרלה לא שמעה אותה. היא הייתה עסוקה בלצחקק ולהתגלגל על המזרן שלה. "אומייגאד, אומייגאד, אומייגאד!"

"מה קרה?"

סינדרלה הרימה את עיניה הכחולות, "דיסני עושים לי גרסא מציאותית! וזה מדהים!"

רפונזל פתחה את פיה לדבר כדי לבקש מסינדרלה שתהיה בשקט קצת, אבל זה כמובן לא עזר. היא העירה את אנה ושלגיה עם צווחות ההתרגשות שלה, ועכשיו כבר לא היה שום סיכוי לשמוע משהו ולדעת מה היא פספסה. הסרט המשיך להתנגן בטלוויזיה, ורפונזל הצליחה לשמוע רק את מוזיקת הרקע, ועוד בקושי.

"סינדרלה, את מוכנה בבקשה לחכות עם זה לבוקר?" אנה מלמלה מתוך שינה. "אני רוצה לישון."

הנסיכה גלגלה עיניים, והלכה אל רפונזל, מטלטלת את כתפיה בפראות. "רפונזי, כולן ישנות ואין להן כוח אליי. תתלהבי איתי במקומן!" ביקשה ממנה, וניסתה לקבל את תשומת ליבה של רפונזל, שהייתה נתונה לסרט בלבד.

"יאיי..." היא הרימה אגרופים חלושים באוויר, ועדיין הייתה עסוקה בסרט. סינדרלה התרגזה, ומשכה את רפונזל לכיוונה. הרחק ממלחמת הכוכבים, הנסיכה ליאה ולוק סקייווקר.

"איי, סינדרלה! זה כואב! תני לי לראות!"

"לא, עכשיו אני רוצה שתתלהבי איתי. לעשר דקות. מה אכפת לך?"

"אחרי הסרט. את מפריעה בקטע הכי חשוב!"

סינדרלה העיפה מבט בטלוויזיה. "אני לא חושבת. תראי, יש קרדיטים." רפונזל סובבה את ראשה אל המסך. הסרט נגמר, והיא אפילו לא ידעה מה קרה בסוף.

"סינדרלה!" היא קראה בזעם, והיא רק משכה בכתפיה. "עכשיו אני לא אדע מה יקרה! זו קלטת קסם, שכחת? היא יכולה להתנגן רק פעם אחת ואז היא נעלמת!"

סינדרלה לא הסתכלה עליה. היא איבדה בה עניין וחזרה להסתמס בטלפון שלה עם מי שזה לא יהיה. לא היה אכפת לרפונזל. היא גררה את עצמה למזרון שלה, ונשכבה עם הפנים אל תוך הכרית ורטנה. שיערה הזהוב והארוך הסתיר כל עדות לחיים מתחת.

00:17

רפונזל נשארה בתנוחה הזאת עד שנרדמה. היא, אנה שלגיה וסינדרלה היו רחוקות מהטירה הורודה. האזור שהוקצה לסרט של שלגיה ושבעת הגמדים היה גדול, ולכן היה בקצה יבשת דיסני הבלתי נראית. לא היה להן שום סיכוי לשמוע את האזעקה. לא היה להן שום סיכוי לדעת שהמקרר נפתח, וגות'ל ברחה.

כשרפונזל הבהבה ונעלמה עשרים דקות אחר כך, אף אחת לא הייתה ערה.

אף אחת לא חלמה על נערה בלונדינית שנעלמה באמצע ליל מאי.