Adele&Eidor

פרק 40

"בוקר פירנססה"שון אמר וחייכתי כשנזכרתי בזיכרונות שלנו. כול פעם שאנחנו ישנים ביחד הוא היה מעיר אותי וקורא לי פרינססה.

"הוא פה?"שאלתי והוא הנהן

"הוא ישן למעלה"הוא אמר והנהנתי
"אני הולך אבא מחפש אותי"הוא אמר וחיבקתי אותו

"ביי"אמרתי והוא חיבק אותי שוב
"בי"הוא אמר ויצא, ליוויתי אותו לכניסה ונעלתי אחרכך. סאם ולירון לא היו בבית כנראה הם יצאו. ליהי וקים גם לא כי הבית היה שקט,עליתי למעלה ופתחתי לאט את הדלת של אידור,בדקתי שהוא יושן אבל כשבאתי לסגור.

"את יכולה להיכנס..אני לא נושך"הוא אמר וגיחכתי בקטנה, נכנסתי קצת והתיישבתי על ספה קטנה בחדר שלו, הוא קם והתקדם אלי, הוא ירד על ברכיו כדי להיות בגובה שלי ושתקתי

"אני מצטער.כול הלילה לא ישנתי ורק חשבתי על איך אני יוצא מהמצב שהכנסתי את עצמי. המצב שאת מפחדת ממני.
לא הייתי צריך לצעוק עלייך ככה,
לא רציתי שזה יצא ככה פשוט בעבודה קרה משו שעיצבן אותי ולא שמתי לב מה אני אומר.
אני מצטער שהוצאתי עלייך את העצבים לא הייתי צריך,
את נותנת לי את כול כולך ואני רק צועק עלייך.
אני מצטער שאני לא מצליח להשאיר אותך שמחה יותר מיום,
ואני מצטער שאת צריכה להיות לבד כול היום בגלל העבודה המחורבנת שלי.
אבל אני אוהב אותך,
ואני משתגע כשאת לא לידי,
אני אוהב להיות לידך,
אני אוהב לשמוע את הקול שלך,
אני אוהב כשאת צועקת עלי,
ואני אוהב שאת דביקית,
אני אוהב אותך גם כשאת מעצבנת או חופרת.
הדבר שהכי משפיע עלי זה שאני אוהב אותך אדל. ואני לא יודע מה לעשות." הוא אמר ולא הוריד את עיניו ממני.
רטיבות התחילה על לחיי והוא ניגב את דמעותי

"אני מצטערת שאני ילדותית כול הזמן" אמרתי בצחוק עצוב בזמן שבכיתי

"אין משו שאני אוהב יותר מזה"הוא אמר והעביר את שיערי מאחורי אוזני

"לא רציתי לעצבן אותך או משו כזה" אמרתי ומשכתי באפי

"לא עצבנת אותי אדל.
אבא שלך עצבן.
הוא קבע לי משימת ולא רציתי אותה,
אז התווכחנו עד שיצאתי מהמשרד שלו,
ולפני שבאתי אלייך הוא אמר לי שהוא "מוותר" לי כי אני חשוב לך וזה משימה קשה. אז אחרי שרבנו יצאתי למשימה הזאת וחיסלתי את הבן זונה שגרם לי להיות עצבני עלייך,
אחרי זה חזרתי לבן ואמרתי לו שסיימתי אבל הוא כנראה היה עצבני על משו ורב איתי שוב אז רבנו ושוב הלכתי וחזרתי לפה.
ישבתי שבע שעות בלילה ער.
ורק שהבנתי ששון לידך נרגעתי ונרדמתי."הוא אמר ונאנחתי שהבנתי שאבא שלי אשם בזה.
"תגידי משו. למה את שותקת?!"הוא אמר

"אני לא יודעת מה להגיד. אני סולחת לך אבל כמה אפשר להוציא עלי עצבים אידור?
לך לחדר כושר תוציא עצבים, צא לריצה. מיצידי תרביץ לקיר אבל אל תוציא את זה עלי עם זה לא מגיע לי"אמרתי והוא הנהן לאט והסתכל על עיני
"אני אוהבת אותך. אבל אתה צריך ללמוד לשלוט על העצבים שלך. וזה לא הפעם הראשונה או השנייה או אפילו השישית!" אמרתי
"אנחנו 7 חודשים ביחד.וזה היו ה7 חודשים הכי טובים שלי אבל יש ימים שזה פשוט נראה שאתה מת להיפטר ממני''אמרתי והוא הניד בראשו ותפס בלחיי

"אני לעולם לא ירצה להיפטר ממך,
אני אוהב אותך.
זה היו הפאקינג 7 חודשים הכי טובים שאי פעם היו לי.
זה היו ה7 חודשים שהרגשתי שיש מישו שאוהב אותי ומקבל אותי כמו שאני.
את קיבלת אותי ואני מעריץ אותך על זה,
לא היה לך אכפת שאני רוצח,או לא משנה מה. קיבלת אותי.
ואני אוהב אותך ומצטער על כול הדברים שעשיתי שגרמו לך להוריד את החיוך והצחוק שאני אוהב מהפרצוף." הוא אמר ולא היה לי מה להגיד אז עשיתי את מה שהיה נראה לי הכי הגיוני.
אני נישקתי אותו, ברגע שהוא הרגיש את שפתי הוא משך אותי אליו ויצא שנפלתי על עליו והוא על הרצפה כשאני בין רגליו והמשכנו להתנשק,
הוא הרים אותי והמשכנו להתנשק והוא זרק אותי על המיטה ועלה מעלי,
המשכנו להתנשק וחשבתי לעצמי
שזה הרגע. הגיע הזמן שזה יקרה.
הורדתי את חולצתי, ובגלל שנרדמתי עם החזיה היא עוד הייתה עלי. הוא הסתכל עלי בהלם ואז על עיני

"את בטוחה בזה?"הוא שאל והנהנתי
הוא התחיל לנשק את עורפי ואת שפתי ואני התענגתי על כול רגע.
זה הגיע למצב ששנינו ערומים מתחת לשמיכה וקרה מה שקרה. ❤

********