cold-h.s translated

.2.

הקול של העיפרון כנגד הנייר ממלא את החדר אבל לא איכפת לי.

כל פעם כשאני עוצם את עיני,ווילו מילאה את מחשבותיי.אז לקחתי את המחשבות האלה וציירתי אותן,כמו תמיד.

דפים פזורים בחדר עם ניסיון לצייר את ווילו.

אפילו לא ציור יכול לתפוס את היופי שלה,אבל היי ניסיתי.

אוח,למה ראינו אחד את השניה בבית הקפה?זה כזה קיטשי!

מה הלאה?

היא שופכת את הקפה שלה עליי,ממהרת לעזור לי,אחר כך אנחנו מתוודים על אהבתנו אחד כלפי השניה ועינינו נפגשים,עושים סקס שיכור,קונדום נקרע,הריון בטעות ובאם,נישואין?הו לא,רגע שכחתי את הבחור הרע בזה.בואו נגיד שבחור רע בשם רודני מגיע ומנשק אותה בדיוק מולי בבר אז רבתי איתו,והיא כועסת עליי ואנחנו-

וואו.

דחפתי את ספל הקפה ממני ובהיתי בכוסות שממלאים כמעט חצי מהשולחן שלי.

היריב החדש שלי:הרבה קפה.

ידי,משקשקת מקפאין,סוף סוף עזבה את העיפרון.שפשפתי את פניי ולפתע קפצתי כשהחתולה שלי,מיסטי,קפצה אל חיקי."היי מיסטי,"המיתי,אוסף אותה."בואי נביא לך קצת לאכול?"היא קפצה ממני ועקבתי אחריה למטבח.עומד מול הכיור ומסתכל דרך הדברים לאוכל לחתולים.ברגע שלקחתי אותו,מיסטי דחפה את הקערה שלה לידי.מצחקק שמתי את את האוכל בקערה,בוהה מחוץ לחלון רק חושב.

כשחזרתי למציאות,שמתי את האוכל בחזרה במקומו עד שראיתי צללית עוברת ליד הבית שלי.זה קצת מאוחר שמישהו יהיה בחוץ בקור כזה!

אני יכול לגמרי להרגיש את הקור מגיע דרך הדלת של הכלב בבית שהגיע ככה כשקניתי אותו.

פתק לעצמי:תסיר את הדבר הזה.

פזלתי,מסתכל חזרה על האיש שעבר דרך הבית שלי.מנורת הרחוב בהרה עליה ואז קפאתי.

שקית אוכל החתולים נפלה כשראיתי אותה מסתכלת עליי.נפלתי על הרצפה והתחלתי לאסוף את הבלאכן,מקלל את עצמי על זה שהייתי כלכך מפגר.

קמתי בחזרה והיא נעלמה,אוקיי הארי,ווילו נעלמה והיא כנראה ל הולכת לעבור ליד הבית שלך יותר שוב.

עצמתי את עיניי והתנשמתי,נשען על מגירות המטבח.

אני כלכך רוצה לדעת עליה.

המקום האהוב עליה.

הצבע האהוב עליה.

האוכל האהוב עליה.

הכל.

לצערי זה לא קורה.למה?ובכן,אני יושב על רצפ מלאה באול לחתולים ובחורים שיושבים על אוכל לחתולים,לבד,שותים הרבה קפה לא תמיד מקבלים את הבחורה.

סרטים של דיסני אולי מוכיחים שזו טעות אבל,זאת המציאות.לא פאקינג פרוזן שיש שם אנשי שלג מדברים ואוהבים חיבוקים חמימים ואתה יכול לשיר על מה זו אהבה שזאת פותחת דלתות כי זה לא.

אולוף,אולאף או איך שלא קוראים לו יכול להיות פדופיל לידיעת כולנו.

מפחיד

יותר מדי קפה אה סטיילס?

לצערי.

נענעתי את ראשי וקמתי,סוגר את הווילונות וחוזר לחדרי.

קפצתי אל מיטתי עוצם את עיניי,מיסטי זוחלת אל מיטתי.בהיתי בתקרה.אני ממש לא הולך לישון הלילה.הרגל שלי זזה מכלום.

למה זה כלכך משעמם?

אין שום דבר מעניין בחדר שלי.כלום.

בהיתי בתקרה.כלום.

בהיתי מחוץ לחלון.ווילו שם,קוראת.

בהיתי ב-מה?

התחילה מוזיקה דרמטית כשישבתי להסתכל על החלון,פוזל לראות אותה.

ראיתי אות קוראת את אותו ספר.מכאן אני לא יכול לראות את שמו של הספר אבל הייתה לו את אותה כריכה.רגליה היו על שולחנה,גרביים ירוקות ופרוותיות כיסו אותן.ואלוהים,הרגליים שלה.היא ישבה עם שורט לובשת סוודר כחול עם הלוגו של בית הספר שלה איתו ושם משפחתה בצד הכתף שלה.

לוגו של ווליבל ביחד עם ווליבול היה מקדימה ומספר 4 היה מאחורה ובצדדים.

סטון,היה כתוב המספר שלה.אה,שם משפחתה היה סטון,ווילו סטון.

אז היא שיחקה ווליבול.

זה כלכך לוהט.

מיסטי קפצה אליי והסתכלתי למטה.מתיישב,נתתי למיסטי לקחת מקום לידי.הלכתי לחלון באיטיות והסתכלתי,הצצתי דרכו.

היא סגרה את ספרה ופיהקה,מתמתחת כמו תמיד,גורמת לסוודר שלה לעלות.

מתוק.

אבל,חזרה למציאות!

היא גרה לידי.

ווילו סטון,בת 17 שמריחה כמו ווניל ומשחקת ווליבול,גרה ממש בית לידי.

אפילו יותר קיטשי.

נאנחתי ונפלתי על המיטה,מקלל שוב ושוב.

החלטתי שבינתיים בסוף לא יהיו מטרות עד פרק 10 בערך אני אראה אם אתן באמת אוהבות את הסיפור