I remember you

פרק 4

חמש עשרה שנים אחורה:

הוא ישב על ריצפת הבטון המלוכלכת, כשידיו על ראשו. כעס התפשט בגופו כמו שרפה, הוא רצה לנעוץ את שיניו בצווארו ולקרוע אותו לחתיכות קטנות. הוא לא פחד ממנו, אבל הוא כן פחד ממנה.
רעש נשמע, והוא הרים את פניו, הוא נכנס כששערו השחור נמשך לאחור עם ג׳ל ועיניו הירוקות בולטות יותר מתמיד, בידיו נאחז מגש אוכל.
"שלום לך אח, הרבה זמן לא התראנו" קולו הצרוד נשמע מחריד בין קירות הבטון.
הוא הרצין את מבטו והחליק את מגש האוכל מתחת לסורגים, כשהוא הסתובב קולו נשמע מאחור.
"כבר הולך? קדימה דניאל תארח חברה לאחיך" העובדה שאינו לקח דבר ברצינות שיגעה אותו, הוא נעצר במקומו. דממה השתררה בחדר, עד שהוא שבר את הקרח בקולו הקר והאטום.
"אתה בחיים לא תיהיה אלפא" הוא לחש בארסיות ויצא, כשאליו מתלוות צעקות של אחיו, שלא קיבל דבר.

~הווה~ נ.מ כללית:

היא הסתכלה אל תוך עיניו הכחולות והיפות שלא ראתה מקרוב כבר 6 שנים, ריח שירותי הבנות פתאום לא הורגש.

אתה השתנת, אתה מגעיל אותי תתרחק ממני.
היא אמרה בליבה אך לא היה לה אומץ להגיד זאת.

~כמה שעות לפני~

"נו בבקשה לי, בואי איתי יהיה כיף!" קולה המתחנן של אמבר הדהד בשרותי כאשר ניסתה לשכנע את לידיה לבוא למסיבה בביתה של אמילי היום בערב.
לידיה נשענה על כיור השירותים והביטה בהשתקפותה במראה.
היא נאנחה בקולניות,מביעה מחאה ללא מילים.
"אוקיי, בסדר אני אבוא" לידיה חייכה למראה חברתה שהשתגעה מרוב התלהבות.
"מה את אומרת שתמדדי את השמלה החדשה שקניתי, היא ממש סקסית..." אמבר קרצה.
לידיה הביטה בה במבט רצחני.
"ונראה שם חתיכים, כמו טוד דולן, ליאם תומפסון, או ולא לשכוח את ג׳קסון מקאדמס" שמו דקר את לידיה כמו סכין, והיא נחנקה מהמים ששתתה מהברזיה הקרובה לשירותים, לאחר שהמשיכו ללכת.
אמבר נעצה בה מבט מבובל, "את בסדר?" היא נגעה בכתפה, ולידיה הנהנה.
"טוב באיזה שעה קבענו?" לידיה מיהרה לשנות נושא, ואמבר התעלמה מכך, ממשיכה לבהות בה מפחדת שהיא תשנה את דעתה.
"20:00 תחכי לי בחוץ" אמבר צעקה לה מהצד השני של המסדרון, ושתיהן נכנסו לכיתות.

היא נכנסה לכיתה, חלק מהתלמידים ישבו עם הפלאפונים שלהם, וחלקם דיברו, צחקו וצעקו.
היא התיישבה במקומה ליד ג׳קסון בסוף הכיתה.
מאז שהם נפגשו בשיעור הסטוריה, זה נהפך למקומה הקבוע.
המורה נכנסה וכולם התיישבו במקומם.
היא הניחה את דפיה על השולחן, וכחכחה בגרונה,מנסה להשיג את תשומת הלב של התלמידים.
"אני מקווה שאתם זוכרים שעדיין לא מימשתי את העונש שלכם על שבוע שעבר" עיניה החומות והחודרות עברו על כל פניהם של התלמידים הכועסים.
"לכן תיהיה לכם עבודת הגשה בזוגות" חיוך מחריד ומרוצה הופיעה על פניה המקומטות.
קולות יאוש ואנחות נשמעו ברחבי הכיתה.
"שקט!".
"אז..כמו שאמרתי-" המורה הפסיקה לדבר כשדלת הכיתה נפתחה, וג׳קסון נכנס במהירות, אפילו לא מתייחס למורה.
המורה נאנחה קלות והמשיכה בדבריה, "וכשאני אומרת עבודה בזוגות אני מתכוונת זוגות לפי מקומות הישיבה שלכם".
"מה איזה עבודה?" ג׳קסון קם ממקומו, פרצופו הכועס גרם למשהו בליבה של לידיה לקפוץ.
"מר מקאדמס שב במקומך!"
גקסון התיישב בחזרה במקומו כשגופו מחליק על הכיסא, וידיו משולבות.
"אני לא עושה אותה"
המורה הורידה את משקפיה על קצה אפה והרימה את גבותיה.
"לידיעתך אתם עושים עבודה בגללך, אז כולם תגידו תודה לג׳קסון על הצעתו לעבודת הגשה בזוגות" היא הצביעה על ג׳קסון עם משקפיה, והמשיכה להסביר.

חמש דקות לאחר שנשמע הצלצול ברחבי בית הספר, לידיה הלכה לשירותים לשטוף את ידיה. ׳פעם אחרונה שאני מציירת עם פנדה׳ חשבה במרמור לאחר עוד שיעור אומנות עם המורה הכי שנואה עליה, ויקטוריה.
גניחות ואנחות נשמעו מדלת השירותים וגרמו לה לעקם את אפה.
היא עיוותה את פניה בגועל ונכנסה מהר אל תוך התא האחרון לאחר ששמעה את דלת התא נפתחת.
היא ניסתה להסדיר את נשימותיה, ולאחר כמה נסיונות כושלים החליטה לעצור את נשימתה,מנסה לא למשוך תשומת לב.
"ג׳קסון, ג׳קס..." קולה של סטפני מ- י"א 5 נשמע בכל רחבי שרותי הבנות וגרמו לבחילה לעלות בקיבתה של לידיה.
ג׳קסון בלע את שפתיה מעלה אותה על הכיור, היא ליפפה את ידיה סביב צווארו, מושכת אותו אליה קרוב.
לפתע ג׳קסון עצר את עצמו מריח את הריח ההוא.
"קרה משהו?" סטפני שאלה בהתנשפות כבדה.
ג׳קסון הביט אל התאים בוחן אותם במבט נוקב וחודר.
"צאי מפה." אמר בקול נוקשה.
סטפני ציחקקה ונעצרה מבינה שהוא לא צוחק.
"א-"
"צאי מפה!" צעקתו של ג׳קסון חדרה לאוזניה של לידיה כמו סכינים.
דמעות הופיעו בעיניה החומות של סטפני, היא שלפה את חולצתה ויצאה בריצה מהשירותים.
לידיה עצמה את עיניה, מסדירה את נשמותיה בעוד נסיון כושל.
ג׳קסון נשען על הכיור כשראשו מושפל לרצפה.
"הריח הזה" הוא לחש.
רעש של דלת נהדפת לאחור נשמע, בשניה לידיה פקחה את עיניה בבהלה.
ואחר כך עוד אחת ועוד אחת.
דלת התא של לידיה נפתחה וג׳קסון משך אותה באגריסיביות דוחף אותה לקיר המלוכלך.
"תפסיקי את זה!" צעק.
לאט לאט דמעות עשו את דרכן אל עיניה הירוקות של לידיה מבריקות אותן, לשבריר שניה ג׳קסון נשבע שהוא ראה ניצוץ אדום בעיניה, חלף שניות ספורות, כאילו בחלל.
"תעזוב אותי-"
"די להיות תמימה, את יודעת בדיוק על מה אני מדבר!" רעש הצלפה נשמע חזק.
שקט שרר בשירותים, לידיה פקחה את עיניה לאט מפחדת מהדמות שמולה, ידה הקטנה והרועדת מחזיקה את לחי שמאל שלה.
היא הרימה את פניה אליו לגלות את פניו ההמומות והמפוחדות.
"אנ-"
"לך לעזאזל" ניענעה את ראשה כלא מאמינה, דמעות יורדות על פניה ללא הרף.

היא הסתכלה אל תוך עיניו הכחולות והיפות שלא ראתה מקרוב כבר 6 שנים, ריח שירותי הבנות פתאום לא הורגש.
היא הסתובבה לאחור משאירה אותו בשירותים עם רגשות אשם חזקים.