ג׳קסון:
קמתי מהמיטה מחליט להבריז היום וללכת ליער להתאמן,בירח המלא הקודם מצאתי את עצמי ביער בלי שליטה על עצמי.
הגעתי ליער הולך למקום שבו תליתי שק איגרוף.
אגרוף,בעיטה,אגרוף, על זה חזרתי במשך השעתיים האלה,מוציא את כל העצבים והמחשבות על שק האיגרוף.
לאחר עוד חצי שעה עשיתי הפסקה ושתיתי מים מתיישב על האדמה הלחה.
לפתע שמעתי רעש של ענף מתנפץ שגרם לי לקפוץ בבהלה.
״מי שם?!״ צעקתי בחוזקה,קם על רגליי,מוכן לתקוף.
״ג׳קסון?״ שאל הקול בטון עדין ותמים,לורן.
היא יצאה מאחורי אחד העצים.
״מה את עושה פה?״ שאלתי בטון יותר רך.
״יצאתי לריצה״ היא מלמלה בבישנות,היא כל כך תמימה.
רק לאחר שהיא אמרה את זה הבחנתי שהיא לבושה בטייטס וגופייה ושערה היה אסוף לקוקו.
״למה את לא בבית הספר?״ שאלתי בקול נוזף.
״אני יכולה לשאול אותך את אותה השאלה״ היא התחכמה וצחקקה.
״היי אל תאשימי אותי,מישהו חייב לשמור על הגוף המדהים הזה״. לורן החלה לצחוק כמו משוגעת נופלת על ברכייה מרוב צחוק.
״למה את צוחקת?״ שאלתי בטון נעלב.
״אתה.....גוף....מדהים״ היא מלמלה בין צחוק לצחוק.
התקרבתי אלייה בצעדים מאיימים,
״או או״ היא מלמלה והחלה לברוח.
״אני הולך לתפוס אותך״ צעקתי כאשר אני רץ אחריה.
וואו היא רצה מהר,חשבתי לעצמי כאשר לא הצלחתי לתפוס אותה.
לפתע היא החלה להאט,עד שנעצרה לגמרי.
״מה לעזאזל?!״ מילמלתי כאשר נעמדתי לידה.
מולנו שכבו בערך ארבע זאבים פצועים שעינייהם זוהרות חלק בצהוב וחלק בכחול.
אנשי זאב.
לורן כרעה ליד אחד מהזאבים עם העיניים הכחולות.
״מה קרה לך?״ היא מלמלה וליטפה את ראשו.
היה נראה שהוא נהנה מהמגע שלה אך גם סובל מהכאב.
״הכל בסדר״ היא המשיכה לדבר אליו.
לפתע הזאב עם העיניים הכחולות השתנה חזרה לצורת אדם, נער בגילנו.
כך גם שאר הזאבים,כולם נערים שנראים בגילנו,הם נראו נורא,גופם מלוכלך מדם ומלא בסימנים אדומים וכחולים לצד שריטות שמתחילות להגליד.
התקדמתי לעבר אחד הנערים,מרחם עליו,רואים שכואב לו.
תפסתי את ידו,מעביר חלק מהכאב שלו עליי.
כך עברתי על כל הנערים המסכנים שואב חלק מהכאב שלהם.
״ג׳קסון״ לורן קראה לי בזמן שהבאתי לאחד מהם מים.
״חייבים לקחת אותם אליי הביתה,הם נראים ממש פצועים״.
״המכונית שלי פה,אני אלך להביא אותה״.
אמרתי והתחלתי לרוץ.
כעבור שלוש דקות הגעתי עם המכונית והתחלתי לשים את הנערים במכונית בזמן שלורן מצטופפת בינהם כאשר אחד מהנערים יושב במושב הקדמי.
הגענו לביתה של לורן מניחים את הנערים הפצועים על הספה.
״מה קרה לכם?״ לורן שאלה ראשונה.
״זאב אלפא מצא אותנו ביער והחליט להרוג את כולנו״.
אמר נער עם שיער שחור,שהיה נראה שהחלים לגמרי.
אין שום אלפא בעיר.
חשבתי לעצמי,לידיה הייתה היחידה,
״אנחנו כולנו אומגה״ אמר אחד בלונדיני.
הנהנתי בהבנה בעוד נראה שלורן חושבת.
״אומגה זה זאב שאין לו אלפא״. מלמלתי לעברה.
היא הנהנה בחיוך.
״אני לורן וזה ג׳קסון,מה השמות שלכם?״ לורן שאלה.
״בן״ אמר זה עם השיער השחור.
״ריי״ אמר זה עם השיער החום בהיר.
״טום״ אמר הבלונדיני
״זאק״ אמר זה עם השיער החום כהה.
בן הזה לא מוצא חן בעיניי.הוא לא מפסיק לבהות בלורן מהרגע הראשון.
היא שלי,חשבתי בעצבים.
רגע מה?
״אתם רוצים לאכול? להתקלח?״ לורן שאלה.
״אנחנו נשמח״ אמר זאק.
״יש מקלחת למעלה ואחת למטה,תבחרו שניים שייכנסו קודם״.
״ג׳קסון בוא לעזור לי להכין אוכל״.
״טוב״ אמרתי ברטינה.
״מה נכין,מה נכין״ לורן החלה לשאול את עצמה.
״אפשר פיצה?״ שאלתי בילדותיות
״אני לא יודעת״ היא ענתה.
״בבקשה,בבקשה,בבקשה״ התחננתי בפנייה בילדותיות.
״אוקיי״ היא נאנחה,״לך תזמין״
״יששש״ הנפתי את ידי בתנועות ניצחון בעוד לורן מגלגלת עיניים בהגזמה.
לידיה:
נכנסתי לסלון בזמן שג׳קסון מזמין את הפיצה.
כולם כבר היו נקיים ונראו הרבה יותר טוב.
״לורן,רצינו להגיד לך תודה שהכנסת אותנו לבית שלך וטיפלת בנו״ בן אמר וחייך.
מלמולי הסכמה נשמעו מהשאר.
״אתם יכולים להישאר פה כמה זמן שאתם רוצים,יש לי מספיק חדרים פנויים בבית״ אמרתי בחיוך.
״אנחנו נשמח״ אמר טום
זה הולך ליהיות מעניין.
YOU ARE READING
I remember you
Romanceג׳קסון התקרב אל גופה הקטן של לידיה, דמעות עומדות ומחכות לצאת מעיניו, מבטו היה המום. הוא התיישב על הרצפה הכל חשוך מסביב וערפל עוטף אותם. הוא קירב אותה אליו מחזיק אותה כשיד אחת מתחת לברכיה, והשניה עוטפת את ראשה. דמעה אחת קטנה שלו נפלה על אפה, זולגת על...
