I remember you

פרק 11

"Do you miss me like I miss you?"

נקודת מבט לידיה:
"אני כל כך מצטער לידיה,אני אוהב אותך כל כך,אני מתגעגע".
זה הדבר האחרון שאמר לפני שהחזיר את הזר והתמונה לבור ונסע מהמקום.
חיכיתי כמה רגעים כדי לוודא שגקסון באמת הלך ויצאתי מהמחבוא מתקדמת לכיוון הבור. למרות שזאת לא הפעם הראשונה שלי פה,בחיים לא ראיתי את הבור הזה.
התכופפתי לכיוון הזר מרימה אותו "הוא שמר אותו" מילמלתי וחייכתי חיוך עצוב,הוא באמת שמר אותו אחרי כל השנים האלו.
זיכרון עלה למוחי, גקסון עומד מולי ומתחנן בפני שאבוא איתו ליער וכשאלתי אותו למה הוא ענה 'סוד'.
צחקקתי על העובדה שהוא היה כל כל עקשן וגגר אותי ליער כשהשעה הייתה 10 בלילה ואנחנו שני ילדים בני 9 בערך מטיילים ביער כאילו אנחנו בטיול משפחות בקיץ,ולאחר מכן הוא החזיק את ידי והוביל אותי עד לביתי ואפילו פתח לי את הדלת.
זה היה מקרה שלעולם לא אשכח, לא משנה בן כמה הוא היה,תמיד הוא התנהג כמו ג׳נטלמן.
כמה ימים לאחר אותו אירוע ג׳קסון הגיע אלי הביתה עם זר פרחים לבן ואומר לי 'שימי אותו ביום הולדתך' יותר קבע מאשר אמר.
נאנחתי 'למה עכשיו אתה לא ג׳נטלמן' חשבתי לעצמי 'מה שינה אותך' נזכרתי במשפט שאמר כשהיינו בשירותים במסיבה.
'את יודעת, אני נהייתי סטוציונר בגללה'
אותו משפט שרדף אותי במשך כמה ימים, אך הוא מעז להאשים אותי בזה?!
ניסיתי לעזור לו!, סליחה באמת שרציתי שהוא יחיה!
העצבים התשלטו עלי,הנחתי את הזר חזרה בבור ונשמתי מנסה להרגע.הרמתי את התמונה צוחקת מעט על המראה שלנו בה אני לבושה בשמלה ורודה עם אבנים מפלסטיק עליה וגקסון לבוש בחולצה אדומה ומכנס ירוק,הוא לא הפסיק לצחוק על כך שהוא נראה כמו אבטיח לעומתי שנראתי כמו נסיכה,שנינו חסרי שינים קדמיות וחסרי דאגות לגמרי,איך הייתי רוצה לחזור לימים ההם שהיינו שנינו ביחד.
קמתי מהאדמה מנקה את בגדי מהלכלוך שנדבק אליהם ומתחילה ללכת חזרה הביתה.
לאחר כמה דקות הגעתי פותחת את הדלת ועולה במהרה לחדרי, לקחתי בגדים ונכנסתי למקלחת מנקה ממני את כל הזוועה של היום הזה.
לאחר שסיימתי סגרתי את המים והלכתי לחדרי מתלבשת ונכנסת למיטה מלאה במחשבות על ג׳קסון,לעזאזל אולי עשיתי טעות שנעלמתי לכל כך הרבה זמן?
"אני אוהבת אותך" לחשתי לפני שעצמתי את עיניי ושקעתי לשינה עמוקה.