[ אותו יום, יום שישי, שעה: 11:58 ]
היא ישבה בשתיקה במושב האחורי ברכבו של אדם. הוא לפעמים שלח אליה מבט חטוף מהמראה התלויה ברכב אבל היא לא שמה לב לזה מאחר והסתכלה החוצה מהחלון. עד עכשיו הוא נסע בדרך שמובילה בדיוק אל הבית שלה אבל אז פנה פנייה אחרת.
"זאת לא הפנייה." היא אמרה לו. הוא לא ענה לה והיא זיהתה ישר את הדרך שבה נסע ואת גן השעשועים המוזנח והנטוש, היא זיהתה את השכונה הריקה ואז את שביל החץ. אוי לא... הוא נוסע לאוהל הגדול הזה שלהם?
היא נזכרה שבסוף שביל החצץ יש רק עצים אבל היא ראתה שהוא לא הגיע אל סוף שביל החצץ אלא פנה לאחד נוסף שכנראה לא ראתה בחושך. היא הייתה מבוהלת מידי כדי לדבר ולשאול שאלות, היא לא הבינה למה הוא לוקח אותה לשם. הוא הולך להרוג אותה?
הם הגיעו אל השטח הגדול של החצץ, האוהל היה שם והיה ריק מאדם. רק שניהם היו שם ולאחר שדומם מנוע הם יצאו מהרכב. הוא לא טרח לנעול. הוא התקדם אל תוך האוהל והיא באה אחריו בהיסוס, היא עדיין לא דיברה, היא פחדה.
הוא הסיט הצידה את הבד שהיה חלק מהאוהל ונכנס, היא נכנסה אחריו והבד נסגר מאחוריה כשעזבה אותו. הבמה החומה עדיין הייתה שם, היא הייתה נקייה מדם. הוא הלך עד שהגיע לבמה, קפץ והתיישב עליה, שניהם הסתכלו אחד על השני.
"ל-למה הבאת אותי לכאן?" היא שאלה בחשש.
"בואי הנה." הוא ביקש וטפח על המקום לידו. "לא ראיתי אותך כמעט שבוע והבטחתי לך שאת תראי אותי הרבה." הוא חייך בממזריות, היא פערה את עיניה ובלעה את רוקה, מתקדמת לכיוונו בהיסוס, הבמה הייתה קצת גבוה בשבילה כדי לקפוץ כמוהו. היא הרימה את ראשה אליו.
הוא קפץ למטה ועקף אותה, היא בדיוק הסתכלה מעבר לכתפה כשתפס במותניה. היא נבהלה וקפצה טיפה במקומה, הוא גיחך והיא הרגישה את נשימותיו על אוזנה. "תקפצי אני אעזור לך לעלות." הוא לחש והבריש את שפתיו באוזנה. היא הטתה את ראשה לכיוון השני כדי להתחמק מהמגע ועצמה את עיניה, היא הרגישה קטנה לידו.
"קדימה קפצי." הוא אמר והיא עשתה את זה, הוא החזיק את גופה טיפה באוויר מהמותניים עד שהצליחה לעלות כמו שצריך ולשבת. הוא הצמיד את כפות ידיו לבמה ואז קפץ, נעזר בכוח שלו כדי להרים את עצמו עד שעלה והתיישב.
היא הסתכלה על הבמה. בום. צרחה. היא מהר הסיטה מבט והשפילה אותו. לדמיין את ג'יימי שוב ואת אדם שזורק אותה כאילו הייתה איזה חפץ גורם לה לרצות להקיא. "למה היית אצל דילן?" אדם שאל. היא ניסתה להתרחק ממנו טיפה מבלי שישים לב.
"סתם..." היא מלמלה. "שכחתי מחברת שלי מפעם קודמת."
"מחברת?" הוא כיווץ את גבותיו בבלבול. "למה היה אצלו מחברת שלך? ובשביל מה מחברת?"
YOU ARE READING
Horror Show
General Fictionמופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים...
