Dangerous Secrets

פרק 2

פרק 2:
-נקודת מבט קים-
אני מרגישה שקשה לי לפקוח את העיניים כאילו הן פשוט נדבקו, אני מנסה למצמץ ולראות איפה אני אך אני נכשלת כל פעם מחדש. אני שומעת קולות, אבל של מי? של.. של איידן? זה באמת היה הוא?? רגע יש עוד קול, של אישה! של קיילי? ״אני לא מאמינה איידן אתה צריך לספר הכל לקים, זה לא משחק, מגיע לה לדעת מי אלה ההורים שלה, תפסיק להיות אגואיסט! לא מספיק נטשת אותה בתקופה הכי רעה של חייה אתה גם מתכוון לשקר לה כל החיים? אני לא מוכנה לזה ואם אתה לא תספר לה אני אספר לה!״ קיילי אמרה לאיידן בכעס.
על מה היא פאקינג מדברת?! איזה שקר? למה הוא חזר בכלל? אוקיי קים תנשמי עמוק ותנסי לפקוח את עינייך.
איפה אני? אוי לא אני בבית חולים.
אני שונאת בתי חולים בגלל מה שקרה כשאיידן עזב...
״קיילי עדיף שהיא תחשוב שהוריה נהרגו בתאונת דרכים מאשר שתדע שאלה לא היו ההורים האמיתיים שלה, ושבעצם אביה האמיתי הוא מאפיונר גדול בארץ ואשתו הנצלנית הגדולה ביותר ביקום, תעשי לי טובה לא מגיע לה לחוות את מה שחוויתי בגללם במשך שלוש שנים, זה היה סבל קיילי! אם המאפיונר הזה ידע שיש לו בת קטנה הוא יחטוף אותה ויאיים עלינו אז אולי תחשבי על חייה של אחותך שנייה, זה מסוכן בשבילה ואת יודעת את זה אז תפסיקי להציע רעיונות מפגרים כמו שקים תגלה שכל חייה היו שקר. אחד. גדול״ הוא צעק את שלושת המילים האחרונות ואני הייתי המומה מידי כדי להגיב. מה הולך פה? מאפיונר? אני מאומצת? מה?
לא נשמתי פשוט קפאתי. איך בן אדם אמור להגיב אחרי שהוא שומע דבר כזה?!
גאד!
אני מתעוררת מהקיפאון שלי כאשר אני מבינה שאני בוכה! אני? קים? בוכה??? זה קרה רק פעם אחת בחיים שלי וזה קרה רק אתמול!
אני בוכה ובוכה וכבר לא שומעת מה קיילי ואיידן אומרים. קים לשאוף ולנשוף לשאוף ולנשוף, תרגלתי עם עצמי נשימות.
ניגבתי את עיניי והרמתי את ראשי לכיוון קיילי ואיידן, הם לא שמו לב בכלל שהתעוררתי !
״אנחנו מאומצים? אני מאומצת? אבא שלי מאפיונר? מאיפה הבאת את זה איידן?! תעזוב אותנו בשקט ותחזור לחיים שהיו לך כל השלוש שנים האלו, אני לא צריכה אותך וקיילי גם לא צריכה אותך! הסתדרנו יפה לבד אז פשוט תעוף לי מהחיים כי אני לעולם לא אסלח לך על הנטישה הזאת! ברגע שהכי הייתי צריכה את האח הגדול שלי, את החבר הכי טוב שלי, נעלמת! אז פשוט תעוף מכאן! תעוף איידן!!! קדימה צא!״ צרחתי כמו משוגעת.
״אני מצטער קים לא התכוונתי שתדעי על זה ככה״ הוא התנצל ״לפי מה ששמעתי לא התכוונת לספר לי בכלל״ עניתי לו כועסת ״עכשיו צא אני לא רוצה לראות אותך״ אמרתי לו ברוגע.
הוא השפיל את מבטו ויצא.
קיילי התקרבה למיטתי ואמרה ״קים קטנה שלי אל תדאגי אני איתך ואני לא אתן לשום דבר רע שיקרה לך, את אחותי הקטנה והדבר הכי חשוב לי בעולם! בואי נחתום על טופס שחרור ונחזור לפנימייה״ הנהנתי והלכנו לחתום על הטפסים.
•••••••••••••••••••••••••••••
ירדנו מהמונית שלקחה אותנו לפנימייה הגענו בדיוק בזמן שכולם בהפסקה, נכנסתי עם קיילי ושוב פעם כולם עצרו ובחנו אותנו וזה עצבן אותי כל כך, הרגשתי לא בנוח תחת מבטם החוקר.
התעלמתי מכולם והחלטתי לשאול את קיילי כמה דברים שהציקו לי ״למה איידן חזר?״ ״האמת קימי הפנימייה הזאת שייכת לאיידן והוא הביא אותנו לפה בשביל שיוכל לשמור עלינו״ קפאתי כל העולם שלי קפא, אני לא מסוגלת להכיל כל כך הרבה דברים חדשים בבת אחת אני פשוט לא עומדת בזה. דחיפה של בן אדם העירה אותי מהקיפאון שנכנסתי אליו, הרמתי את מבטי לראות מי המפגר שהתנגש בי, וואו הוא הדבר כי יפה שראיתי בחיי! עייניו שהיו בצבע חום דבש שבוחנות אותי העבירו בי צמרמורות, פניו המשורטטות כל כך יפות שלא מצאתי בהן פגם אחד, והחולצה הלבנה הצמודה שהדגישה לו את השרירים, הוא היה הבן אדם הכי מושלם שראיתי בחיי! ״אולי תשימי לב לאן את הולכת?״ הצעקה שלו העירה אותי מהפנטזיות המלוכלכות עליו ״אני? תגיד מה אתה מפגר? אתה נתקעת בי יעקום אחד״ עניתי לו בחזרה בכעס! הסתובבתי בשביל להמשיך ללכת עם קיילי לכיוון החדר ולנוח כבר מהיום המתיש הזה, ״לאן נראה לך שאת הולכת חוצפנית קטנה, את יודעת מי אני שאת בכלל מדברת אליי ככה?״ הוא תפס את ידי בחוזקה ולא איפשר לי להמשיך ללכת ״לא ואני לא מעוניינת להכיר אז ביי״ השתחררתי מאחיזתו והלכתי לכיוון חדרי שקיילי נגררת אחרי.
נכנסתי לדירה הענקית שהייתה לנו בתוך הפנימייה ופשוט נשפכתי על המיטה במטרה אחת!
לישון ולקוות שכל היום הזה היה רק סיוט אחד גדול וכשאני אתעורר אני אהיה בבית יחד עם קיילי והוריי ונשב ונצחק כאילו כל החודשיים האלה הם בדיחה אחת גדולה!
בתמונה הגבר שהתנגש בקים.
______________________________________________________
מקווה שיש לי בכלל קוראים :)) אני אתחיל להעלות פרקים בקצב ייתר מהיר, אוהבת אופיר❤️🔥