Dangerous Secrets

פרק 7

פרק 7:
-נקודת מבט תומאס- (פעם ראשונה)
קים התעלפה בזרועותיי ואני מיהרתי לקרוא לרופא הפרטי שלי ״רונן תגיע מהר לחדר שלי, מישהי התעלפה״ הוריתי לו יודע שהוא ימלא כל פקודה שלי, כמו כולם.
כולם מפחדים ממני ואני דווקא שמח מזה, כולם יודעים שאני מעליהם, אני מקבל מה שאני רוצה ואף אחד לא מתנגד.
אני השולט ואין הרגשה יותר טובה מזאת, שכולם הנתינים שלך בממלכה הגדולה שלך.
אין אף אחד מעליי! ולא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה!
טוב תומאס תתרכז קים על הידיים שלך מעולפת!
גאד היא כל כך יפה, איך לא שמתי לב לזה? הכנסתי אותה לחדרי והשכבתי אותה על המיטה הגדולה שלי, פעם ראשונה שבחורה נכנסת לי לחדר, אפילו אחותי לא נכנסה לי לחדר, ובשביל כל הסטוצים שלי יש לי מלא חדרים אחרים בבית, אך זה הרגיש לי טבעי לראות אותה שוכבת על המיטה שלי, כאילו זה מקומה ולכאן היא שייכת.
כאילו החדר קיבל אנרגיות חדשות, הרבה יותר שמחות וטובות, אני מרגיש טוב לידה.
איכס תומאס אתה מדבר כמו כוסית תסתום את הפה אתה אפילו לא מכיר אותה, גילגלתי עיניים לעצמי.
כן אני מוזר. אז מה. שתקו.
רונן הגיע במהירות, כמו שציפיתי.
״מי התעלפה מר סמית׳?״ הוא שאל ״אחותו הקטנה של איידן" עניתי, ״מה קרה שהיא התעלפה?״ רונן שאל ״סיפרנו לה על החדשות עם אביה, שנייה לאחר מכן היא לא הצליחה לנשום והתעלפה בזרועותיי״ הסברתי, ״אוקיי אני אבדוק אותה, אתה נשאר כאן להסתכל?״ שאל בחשש "כן קדימה תתחיל״ ציוויתי בעצבים וגלגלתי עיניים.
הוא הרים טיפה את חולצתה ״מה נראה לך שאתה עושה?״ צעקתי עליו עצבני ״מר סמית׳ אני בודק אותה ולא מעבר, ככה אני יכול לדעת מה יש״ הוא הסביר מפוחד ״טוב תמשיך״ הוריתי, הוא שוב הרים את חולצתה והבטן השטוחה והיפה שלה נגלתה אליי, היא לא הייתה רזה בצורה מגעילה אך גם לא שמנה, היא הייתה מושלמת.

כעבור 14 דקות, כן ספרתי, הוא סיים לבדוק את קים ונעמד מולי ״היא חוותה התקף חרדה בנוסף לשפעת שיש לה ההתקף גרם לה לקושי בנשימה, אני אחבר אותה למכונה שתזרים לה חמצן כדי שהיא תחזור להכרה, חשוב גם שהיא תקפיד על אוכל ושתייה למה חסרים לה הרבה ויטמינים ולכן חיברתי לה אינפוזיה, אני אחזור מחר כדי לראות איך היא מרגישה, ואם היא מתעוררת עדיף שתנוח במיטה, ארוחת ערב חשוב שהיא תאכל רק דברים רכים שלא יקחו ממנה מאמץ רב, זה בסדר?״ הסביר ״כן תודה רונן, הכסף כבר אצלך בחשבון״ ניסיתי לנפנף אותו ״תודה מר סמית׳״ הוא יצא מן החדר ונשארתי לבד עם קים המעולפת במיטתי.
_____________________________________________________
•נקודת מבט קים•
כואב לי לפקוח את העיניים, כואב לי לזוז, כואב לי לנשום.
אני מנסה לפקוח את עיניי בחוזקה ולאחר כמה ניסיונות כושלים ריסיי שנדבקו זה לזה נפתחו והצלחתי לראות במעומעם, ניסיתי להתרגל אל האור.
ועכשיו שהראייה שלי התחדדה אני מגלה שאני נמצאת בחדר לא מוכר, עם מחטים שמחוברים לגוף שלי.
מחטים? יש לי טראומה ממחטים.
אני נכנסת ללחץ ומתקשה לינשום, אני נמצאת בתוך חדר לא מוכר, כאשר מחטים מחוברים אליי וכואב לי כל כך!
״היי היי קים תירגעי״ מישהו תופס בזרועותיי ומנסה לגרום לי להפסיק להשתגע.
״קים הכל בסדר, זה אני תומאס, בואי תשכבי ואני אסביר לך הכל אוקיי״ אני לא יודעת למה אבל להיות חבוקה בזרועותייו של תומאס גורם לי להרגיש בטוחה, הנהנתי באיטיות ונשכבתי על המיטה הנוחה.
ניסיתי לפתוח את פי כדי לשאול שאלה אך הפה שלי יבש ושום צליל לא יוצא ממנו.
״מים״ מלמלתי בקושי רב, אך תומאס הבין למזלי והביא לי מים קרים.
שתיתי לאט לאט והרגשתי הרבה יותר טוב. סוף סוף הצלחתי להוציא מילה מהפה.
״מה קרה לי?״ ״איפה אני?״ ״איפה איידן?״ ״למה אני לא בבית?״ ״כואב לי״ רטנתי ושאלתי יותר מידי שאלות בלי הפסקה עד שתומאס קטע אותי ״וואו תירגעי קטנטונת, לאט לאט את תידעי הכל, אני מבטיח״ תומאס אמר, התעלמתי מזה שהוא קרא לי קטנטונת רק בגלל שאני רוצה תשובות.
״תראי קטנה, את התעלפת אחרי שאיידן סיפר לך מה קרה לאחרונה עם אביך, קיבלת התקף חרדה ובנוסף לזה שיש לך שפעת ואת לא אוכלת הגוף שלך לא עמד בלחץ וקרס, איידן במפקדה עוזר לתכנן תוכנית, את נמצאת בחדר שלי ועכשיו אנחנו נרד למטבח כדי שתוכלי לאכול ולהתחזק אוקיי?״ נזכרתי בכל מה שקרה לפני שהתעלפתי, אבא שלי מנסה למכור אותי ואת אחותי לזונות! הנהנתי מרגישה אסירת תודה שהוא עוזר לי ״תודה תומאס זה לא מובן מאליו, אני מעריכה את זה״ הרוך שהיה בעיניו התחלף במבטו הקר והאדיש, הוא הנהן בחוסר אכפתיות ואני התאכזבתי שהוא השתנה שוב לתומאס האדיש והקר שכולם צריכים לפחד ממנו.
כנראה שזה היה יותר מידי טוב כדי שזאת תהיה המציאות, בדיוק כמו חיי!
עד שהכל הסתדר, איידן חזר לחיי, הכרתי 2 חברות ואני סוף סוף חזרתי לשיגרה, הכל מתהפך!
כנראה לא מגיע לי להיות מאושרת.
ירדתי אחרי תומאס מנסה לקלוט כמה שיותר פרטים מביתו היפה והגדול.
״קימי״ שמעתי את קולו היפה של איידן מאחוריי.
״אהובה שלי אין לך מושג כמה דאגתי קטנה, איך את מרגישה עכשיו?" הוא שאל ודאגה נשקפת מעיניו ״הכל בסדר איידי לא כואב לי כלום״ ניסיתי להרגיע אותו ״רעבה?״ הוא שאל אותי בחיוכו היפה ״לא תודה״ סירבתי, ״אין דבר כזה את אוכלת עכשיו!״ תומאס ציווה עליי בקולו הקר והנוקשה ואני הסתכלתי עליו בזלזול ״מצטערת מר תומאס הגדול אבל אני ממש לא אחת מהחיילים שלך שאומרים אמן על כל מילה שלך, אני לא רעבה אז אני לא אוכל! לא כולם מפחדים ממך״ עניתי לו כועסת, מה הוא חושב לעצמו? אני ממש לא הולכת לאכול רק כי הוא ציווה!
הוא תפס את ידי בחוזקה ולחש ״את לא תצעקי עליי חוצפנית, תכבדי אותי כמו כולם ולא פחות, אני לא חבר שלך!״ הוא לחש לי באוזן וחיזק את אחיזתו בידי ״תעזוב אותי, אתה מכאיב לי!״ צעקתי עליו עם דמעות בעיניים שלא יורדות, ״תומאס זאת אחותי, תשחרר״ איידן דרש עצבני, נראה כאילו תומאס התפקס והוא עזב את ידי במהרה.
ואני רק ברחתי מביתו, טיפסתי מעל הגדר הגבוהה ורצתי!
שטף הדם שתומאס גרם לי ביד כואב לי נורא. אני מרגישה את הכאב דופק בידי.
אני לא יודעת לאן אני הולכת, אני לא מכירה את האיזור!
אני הולכת לאן שרגלי מובילות אותי, אל הלא נודע.
______________________________________________________
(קים בתמונה למעלה🍉)
פרק חדש אחרי הרבה זמן, מתנצלת! לא הייתה לי השראה והמחסום כתיבה הפריע לי מאוד😕
מקווה שאתם עדיין פה✌🏽
אשמח אם תגיבו את דעתכם ✍🏼 ותצביעו אם אהבתם⭐️
-אופיר 🌹❤️