Larry Me ➳ L.S ♔ Hebrew

פרק 14 חלק א' ○ ילד של אבא על מה אתה מוכה?

- היייייייייייי לקוראות שלי התגעגעתי המון. מצטערת כל כך על ההפסקה הארוכה הזאת, עברתי תקופה לא קלה פה בוואטפד ולא הייתי מסוגלת לכתוב ולאחר מכן הייתי עסוקה והיו לי יותר מידי רעיונות והתעצבנתי והתבלבלתי, בקיצור, אני חוזרת, ואני יודעת כמה חיכיתם לסיפורים שלי ואני כל כך התגעגעתי לכל הפרגונים שלכן והאהבה והתמיכה והכל, אתן קוראות מדהימות ואני אוהבת כל אחת מכן, ומקווה שלא תתאכזבו ותמשיכו ליהנות. ואם שכחתן קצת את הסיפור אז תרפרפו בפרקים או בפרק הקודם ואני בטוחה שתיזכרו ♥ ותודה לבסטית שלי שעזרה לי עם הפרק ושכנעה אותי להמשיך את הסיפור הזה ולא לפרוש מהוואטפד user10641 ♥ ♥ ♥ ♥ -

באמצע הלילה, לא יודע באיזו שעה, התעוררתי למשמע דלת החדר שלי שנפתחה. הייתי מעורפל לגמרי, הייתי חצי ישן רבע מת ובקושי הצלחתי לתפוס את זה שהתעוררתי. לא הבנתי איך זה קרה כי נעלתי את הדלת בשנייה שנכנסתי לחדר. אבל אז נזכרתי שאבא שלי אמר לאמא שלי על המפתח בחדר שלה, אז כנראה שזה בדיוק מה שהוא עשה. שמעתי את הצעדים האיטיים שלו על הפרקט החום בחדרי וכמובן שהוא לא שכח לסגור את הדלת ולנעול אותה. לא היה לי יותר מידי מה לעשות כן? אז פשוט שיחקתי אותה ישן, אבל בלי להירדם, אני לא יודע איך להסביר את זה. "אז מה הארי? נהיה לי ילד עבריין? דווקא התגעגעתי לימים הטובים שלנו אתה יודע את זה?" הוא אמר בעודו מתהלך לכיוון המיטה שלי ומתיישב עליה צמוד לגוף שלי "היית כל כך קטן כשכל הסיפור שלנו התחיל" אמר והתחיל ללטף לי את הרגליים "היה לך עוד כזה קטן, עכשיו זה התארך נכון? אני לא זוכר לא ראיתי אותך ככה הרבה זמן" הוא אמר בעודו שולח את ידיו לאיבר שלי ופותח את הכפתור של הג'ינס שלי באכזריות וללא כל חרטה, ומוריד את הרוכסן. מצחי התמלא זיעה קרה וליבי החל לפעום בחוזקה, רק לא זה, בבקשה רק לא זה, רק לא התקופה הנוראית הזאת בחיים שלי, למה אני צריך לסבול את כל זה שוב? אני מפחד ואני יודע שהוא לא בא בגלל החקירה שלי, הוא בא בשביל... מה שהוא עושה לי עכשיו. אני ידעתי את זה.

נק' מבט לואי:

"הארי סטיילס" קראה המורה ברשימה השמית של הכיתה, אבל אני כבר ידעתי שהוא לא הגיע וזה רק אכזב אותי יותר. והדבר שעוד יותר אכזב אותי זה שהבליטה שהייתה לי במכנסיים במשך חצי יום הספיקה לרדת במהלך הלילה, עד שקיבלתי קצת אומץ לדבר על זה עם הארי פתאום אני משתפן ואני כבר לא צריך את העזרה הזאת ממנו. לעזאזל. רק חסר לי באמת שהוא ינסה לחקור אותי על מה רציתי לבקש ממנו.

"הוא לא הגיע היום" אמרתי בשקט והרכנתי את ראשי מעט לשולחן ויכולתי לשמוע את "חבריו" לכיתה מצחקקים ביניהם ומדברים עליו ומעלים השערות על היעדרותו

"אז בגלל זה אתה יושב במקום שלו היום, לואי?" קראה המורה בטון ציני ואני לא מבין מה הבעיה שלה

"מה הבעיה שאני אשב פה? אולי המורה שמה אותי כאן?" אמרתי בקול מתחכם

"אניס בחיים לא תושיב ילד מקסים כמוך ליד הפרחח העלוב הזה" קראה המורה להיסטוריה וזה פשוט פגע בי כי פגעו בו.. פשוט התעלמתי והעפתי מבט חטוף אל עבר אלן שהעיפה מבט חטוף לעברי ופשוט חזרנו שנינו להביט בלוח כי אני ממש לא רציתי להיתקל בה מביטה בי בזמן שאני עשיתי את זה, או בכללי, להסתכל עליה, אבל רק רציתי לוודא שהיא לא משתתפת גם בדיבורים על אהו.. אני מתכוון, על הארי. השיעור לא עבר כל כך מהר כמו שרציתי, כל השיעור התמלא במחשבות עליו, וזה שישבתי במקום שלו לא הועיל, זה יותר הציף אותי וחיכיתי כבר להפסקה שתגיע כדי לטוס לשירותים ולשחרר את כל העצב שנחת עליי. ואם אתם חושבים שלא ניסיתי ליצור איתו קשר אז אתם טועים, התקשרתי אליו היום פעמיים עשר דקות לפני השיעור הראשון ואף אחד לא ענה לי, אז הבנתי שבטח הארי עדיין ישן, אבל זה אכזב אותי שלא אראה אותו בשעה הראשונה היום. בכל מקרה, סוף סוף הגיע הצלצול מהשיעור המשעמם וחסר הטעם הזה, אז לקחתי את הדברים שלי, הקפדתי להשפיל את מבטי לרצפה בעוד שהילדים בכיתה צוחקים עליי בלי שום סיבה שהייתה נראית לי הגיונית באותו הרגע, והלכתי לכיוון היציאה מהכיתה. נשבע שאם הארי היה פה היה לי אומץ להחזיר להם.