השעון צלצל והעיר אותי מחלום ששקעתי בו. השעה הייתה 07:15. כשקמתי מעט לכבות את השעון נאנחתי קלות, אני לא רוצה לקום, אני רוצה לחזור לישון. למה דווקא אותי היו צריכים להעיף מבית הספר הקודם שלי בגלל...? טוב, לא חשוב, כיביתי את השעון המעורר שלי וקמתי בעצלות מהמיטה, מתמתח ומשפשף את עיניי, מנסה להתרגל לאור השמש שחדר לי מבעד לתריסים המצוחצחים שהיו לי בחדר, כן, אני מאוד אוהב לנקות. לאחר מספר שניות שאני יושב על המיטה, תאמינו או לא, אבל נרדמתי בישיבה, כשהראש שלי מוטה קדימה. למזלי, אחרי חמש דקות השעון המעורר צלצל בנודניק, וקמתי כבר סופית. הלכתי לארון הבגדים שלי בעצלות, מושך בחולצת "הפיג'מה" שלי, ופתחתי את הארון. בחרתי לי סתם איזשהו ג'ינס כחול כהה יפה שאני אוהב וחולצת בית ספר אפורה, עם הסמל החדש. את החולצות עם הסמל הישן כבר דאגתי להטיס לפח. סגרתי את התריסים בחדרי לגמרי והתחלתי להתלבש. אחר כך ארגנתי את התיק שלי ליום הראשון, בשבילי לפחות, ויצאתי מחדרי על מנת לאכול ארוחת בוקר. הלכתי לכיוון המקרר, פתחתי אותו והוצאתי משם חלב, הלכתי לעבר אחת המגירות והוצאתי משם את הקורנפלקס האהוב עליי, כן אני די ילדותי, אבל אני אוהב את זה. ישבתי לי על הכיסא, אוכל את ארוחת הבוקר שלי, שגרמה לי להיות די עירני ממה שהייתי עד עכשיו. לאחר מכן הלכתי לצחצח את שיניי מול המראה במקלחת "שלום, חתיך" אמרתי לעצמי בעודי מביט בשיניים הלבנות שלי. אתם יכולים לקרוא לי מתנשא, אבל אני לא. לאחר מכן ראיתי שהשעה היא כבר 07:45 אז יצאתי מהר לכיוון בית הספר. לא יודע מה איתכם, אני הולך לבית הספר ברגל, אמנם זה לוקח לי 15 דקות בערך אבל זה ספורט. אז יצאתי מהבית, שומע את השירים שלי באוזניות כהרגלי, והלכתי לכיוון בית הספר. כשנכנסתי לתוך הבניין של בית הספר לא ידעתי מה לעשות ואיפה למצוא את הכיתה שלי. השעה הייתה כבר 08:00, אז די נלחצתי שלא אספיק להגיע בזמן, אז הלכתי לכיוון חדר המזכירות
"בוקר טוב" אמרתי להן בחיוך
"בוקר טוב. אתה התלמיד החדש, נכון?"
"כן, איך ידעת?"
"אני לא זיהיתי את הפרצוף שלך"
"אה" אמרתי בגיחוך "רציתי רק לדעת איפה נמצאת הכיתה שלי, י"א 5"
"זה במסדרון השני בכיתה הראשונה"
"בקומה למטה או בקומה למעלה?"
"בקומה למטה"
"אוקיי, תודה רב.."
"רק איך קוראים לך?"
"לואי"
"ושם משפחה?"
"טומלינסון"
"מצויין, שתהיה לך שנה מוצלחת"
"תודה גם לכם" אמרתי ויצאתי מהחדר בנימוס וחיוך קל. אוקיי, יש לי מידע על הכיתה החדשה, הכל סבבה, רק מה לגבי החברים? אני בלחץ שגם הם ינדו אותי חברתית בגלל... טוב מבית הספר הזה לא יעיפו אותי מהסיבה הזאת אבל אני מפחד שלא יהיה לי עם מי להיות בבית הספר. אני לא רוצה שוב להרגיש לבד, זה לא מגיע לי, למה? רק בגלל שאני..? טוב אין לי זמן להתעסק עם כל המחשבות האלה, עוד כמה דקות יש צלצול (ב- 08:15). הלכתי במסדרון הארוך והמפוצץ בילדים מכל עבר, שהסתכלו עליי במבטים מוזרים, כאילו אני איזה חייזר או מפלצת, אני נראה בדיוק כמו כולם. ניסיתי להתעלם מהמבטים שלהם, כשלפתע אחד מהם משך בכובע של הסוודר שלי וצעק בפני כולם
YOU ARE READING
Larry Me ➳ L.S ♔ Hebrew
Fanfic* קרדיט ענקי לכריכה למוכשרת @Melodia2 * * אני לא בעלת התמונות שאני מוסיפה בפרקים * * פרקים לא מתוכננים מראש- אני כותבת ומעלה * "אני חושב שזו תחילתה של יזיזות מופלאה" "אבל אנחנו יותר מיזיזים, לא?" "דה" ז'אנר הסיפור: כחול, רומנטיקה, פאנפיק, דרמה ...
