Larry Me ➳ L.S ♔ Hebrew

פרק 13 חלק ב' ○ א-אבא...?

- מוקדש לקוראת האהובה שלי yasmin_payne1 אוהבת אותך מלא ♥ -

אחרי שהם נסעו אני לא יודע למה אבל אני פשוט לא הייתי מסוגל לחזור לתחנת המשטרה ולעבור שם שעמום ועינויים נפשיים על מה שעשיתי למחנכת. לא יכולתי יותר, לא היה אכפת לי יותר מאף אחד שהיה שם אז פשוט... נכנסתי לתחנה ובשנייה שנכנסתי כולם הסיטו את מבטם אליי כאילו אני איזה מפורסם והבחנתי באימי שכבר נכנסה מזמן אל תוך התחנה לאחר שסיימה את הסיגריה שלה, וישר נעצרו לי המילים. התכוונתי לדבר אבל לא הצלחתי. רק לאחר שצעדתי כמה צעדים פנימה אל תוך החדר הצלחתי להוציא בשקט "אמא, אני מרגיש גרוע, אני חייב להקיא, אפשר ללכת הביתה ולחזור מחר?" להפתעתי הרבה, אמא שלי אפילו לא התווכחה ולא שאלה את המנהלת והמורה למתמטיקה, ופשוט עזבה אותן ואת החוקר ובאה מהר לכיווני, חיבקה אותי לשנייה והלכה איתי אל מחוץ לתחנה, ואני הודיתי לאלוהים על זה שהציל אותי, לפחות להיום, עבר עליי יותר מידי פשוט. אבל, בשנייה שיצאנו מהמבנה הרגשתי שאני לא עושה את הדבר הנכון ושאני לא צריך ללכת, אז פשוט אמרתי לאמא שלי שאני מרגיש יותר טוב ושאני מעדיף להיות בחקירה לבד. היא כמובן לא התווכחה איתי ופשוט נתנה לי נשיקה ונסעה הביתה, מחייכת לכיווני כשרואה את המבט העצוב שלי. אני אפילו לא יודע למה הייתי בלי מצב רוח, מי גרם לי להרגיש ככה? זה לא שינה לי אז, פשוט נכנסתי בחזרה בעצלות וכולם הביטו עליי בהלם כי היו בטוחים שעזבתי, מצחיק שהם אפילו לא התנגדו לזה מקודם.

"חזרתי, אני מרגיש יותר טוב" אמרתי לכיוונם, מחייך חיוך צבוע ורק רוצה לסיים עם זה כבר

"חבל שהמחנכת שלך לא מרגישה ככה, בוא איתי לחדר יש לנו הרבה דברים לסדר איתך" אמר אליי החוקר בגסות רוח, אמממ.. מה הוא רוצה? לא משנה, פשוט גלגלתי את עיניי וראיתי שהם מבחינים בזה. כ"עונש" לזה החוקר הורה לי להיכנס לאחד מחדרי החקירות, וכשנכנסתי הוא פשוט דחף אותי חזק ועפתי על הכיסא, חטפתי מכה בזין והוא פשוט סגר את הדלת, נעל אותה עם המנעול המובנה שהיה לה, שלף את האקדח שהיה בגבו, התקרב אליי וכיוון אותו לקרקפת שלי, ואני עוד מתתי מכאבים ועוד הייתי על הכיסא שעפתי עליו. הוא השאיר את המנהלת והמורה למתמטיקה בחוץ, ולא היה אכפת לו שכולם ישמעו את מה שהולך בחדר. הוא רצה להרוג אותי?

"שב, אל תשחק איתי משחקים, לא הכאבתי לך כל כך" הוא התכופף ולחש לאוזני, ולחץ עם הפיה של האקדח חזק יותר על הקרקפת שלי. כיווצתי את פניי מרוב פחד וישר ישבתי על הכיסא, מנסה להסדיר את נשימתי שנהייתה מטורפת מידי, מנסה להירגע ולבקש מאלוהים שיציל אותי. לפתע, למזלי הרב, הוא הוריד את האקדח מראשי והחזיר אותו למקומו, זאת כאילו שיטה לחנך אותי? מה הוא חושב שהוא?

"מה אתה רוצה?" גמגמתי בקול מפוחד והשפלתי מעט את ראשי לרצפה

"שתשלם על זה שעכשיו בגללך המחנכת שלך בבית חולים מאושפזת ומחכה לטיפול שלה, היא התעלפה, קיבלה זעזוע מוחי, ואתה הולך לשלם על הכל. אנחנו יודעים עלייך הכל, מר סטיילס, אנחנו יודעים שאתה עשית הכל ושאתה זה שהולך לשלם על הכל, אתה תלך לכלא מחר על הבוקר, ואני מבטיח לך" הוא צעק כל כך חזק ואני לא הייתי מסוגל להביט בו אפילו, פחדתי מה יעלה בגורלי עכשיו