אליסון ישבה בחדר ההמתנה יחד עם קרטר וג'יימס קוססת את ציפורניה ומקבלת מבטים מרובים מכיוונו של קרטר
"הוא יהיה בסדר את יודעת" קרטר אמר מתיישב קרוב לאליסון "הוא לא מהמוותרים" הוא אמר מחייך אליה והיא הנהנה בשקט, קצת מבוהלת מהקרבה של קרטר. אחד הרופאים יצא מחדר הניתוח והשלושה קמו אליו
"הניתוח עבר בהצלחה" הוא אמר וקרטר ואליסון נשמו לרווחה "תוכלו לראות אותו עוד כחצי שעה" הרופא אמר וקרטר הסתכל על אליסון מחייכת מריח את הבל האלכוהול שנודף מפיה
"אמיליה?" קרטר לחש לאפרכסת הטלפון מביט בשולחן מולו שעליו הבקבוק הריק של הוויסקי ועיניו היו מדוכאות, ריקות.
"מייסון??" היא לחשה חזרה מופתעת ולחוצה והוא שתק "מייסון זה אתה??" היא שאלה שוב וקולה רעד
"כן" הוא אמר בשקט ונשימותיה הדחופות של אמיליה נשמעו מהקו השני
"א-אני לא שמעתי ממך כבר 6 שנים, ה-הכל בסדר?" היא שאלה מגמגמת והוא נאנח
"אני לא יכול יותר, בבקשה אני רוצה לחזור אלייך אהובתי אני לא יכול לחיות בלעדייך" הוא אמר לא שולט במילותיו
"מייסון אתה שיכור" היא מילמלה נאנחת והיה רעש מאחוריה
"אני פעם הייתי צריך רק אותך כדי לישון, היום אני נרדם רק שיכור" הוא המשיך להתחנן ולפתע שמע משהו מהטלפון
"אמא?" קול של ילדה קטנה קרא מאחוריה של אמיליה וקרטר הפיל את הטלפון אך מיד הרים אותו
"ז-זו- זו בת?" הוא שאל קולו רועד וכך גם ידו שמחזיקה את הטלפון
"מיה תחזרי לחדר שלך את צריכה לישון" אמיליה אמרה והילדה הקטנה רטנה בקולה
"לא לא בבקשה בבקשה שתדבר שוב" מייסון התחנן ועיניו זלגו
"מייסון... אתה לא יכול ל--" היא אמרה ונקטעה על ידי צעקה גבוהה בקול מצפצץ
"לא רוצה לישון לא רוצה לא רוצה לא רוצה!!!" הילדה צעקה ואמיליה נשפה בעצבים
"מיה קרי! תלכי עכשיו למיטה שלך!!" היא צעקה וקרטר הניח את ידו על פיו
"את קראת לה קרי" הוא אמר וקולו נשבר
"מייסון, אני מצטערת אבל אני לא יכולה לדבר איתך, אל תתקשר שוב" היא אמרה והשיחה נותקה
"את נראת הרבה פחות טוב כשאני לא על סמים" פיטר אמר כשאליסון נכנסה לחדר שלו והיא צחקה מתיישבת לידו
"יש לך הרבה מזל" אליסון אמרה והוא צחק
"מה שאני חי?" הוא שאל והיא הביטה בו מחברת גבות
"לא, שאתה חולה אז זה לא יהיה פייר שאני אכסח לך את התחת עכשיו" היא אמרה והוא צחק חזק יותר
"את סתם משחקת אותה כולם יודעים שאת חלוה לי על התחת" הוא קרץ והיא נחרה בבוז
"היי שומע דקה" אלי אמרה אחרי כמה דקות של שקט "נראה לי כדאי ש... נפסיק" היא אמרה בשקט והוא הביט בה מבולבל
"למה?" הוא שאל והיא הסתכלה עליו נושמת עמוק
"אני פשוט... זה לא מתאים יותר" היא אמרה והוא עדיין הביט בה מחבר גבות בחוסר הבנה
"למה אבל?" הוא שאל שוב והיא הביטה לשמאלה נושכת את שפתיה
"כי יש לי מישהו ואני חושבת שזה מתחיל להיות רציני" היא שיקרה והוא הביט בה מופתע והרגיש צביטה קטנה בלב
"טוב, שיהיה" הוא מילמל והיא כייוצה את אגרופיה דוקרת עם ציפורניה את כפות ידיה
*********************************
פיטר פתח את עיניו למשמע רעש לצידו וגילה את קרטר יושב לידו על כיסא, הוא חיבר גבות מנסה למצוא מה להגיד ולבסוף רק נאנח.
"אני מצטער מייסון" פיטר אמר וקרטר הביט בו מבולבל
"על מה?" הוא שאל מבולבל ופיטר התקשה להביט בו בעיינים
"על מיה" הוא אמר ופניו של קרטר הרצינו יחד עם גופו שהתקשח "על מיה על אח שלך ועל אמיליה" הוא מילמל בשקט וקרטר שתק בוהה בו עוד בכעס "אני מצטער שבמקום לירות באדם המזדיין הזה יריתי בהם. אני פחדן מסריח, לא הייתי צריך לשרוד את הניתוח, זה לא הגיע לי" הוא אמר בזמן שקרטר המשיך לשתוק ולבהות בו
"אני עוד מתגעגע אליה, לאמיליה. היא הייתה אהבת חיי אתה יודע. אני גם מתגעגע לטום אח שלי, אבל לא כמו לאמיליה" הוא אמר בעצב ופיטר הנהן בצער
"אתה עוד עוקב אחרי מיה?" פיטר שאל וקרטר שוב התקשח ופרצופו הראה שמץ של בהלה
"אחרי ה... אחרי שטום ואמיליה מתו, שמתי עליה עין אבל אחרי כמה זמן היא פשוט נעלמה מהמפה. רק שנתיים אחרי זה כשמישהו מצא אותה בשבילך ושלחת לה את הכסף מצאתי אותה חזרה. בזכותך אני עוד שומר עליה." קרטר אמר ופיטר הנהן וחיוך קטן על פניו "ובקשר לזה שהיית צריך למות בניתוח, פיטר, אתה כל מה שיש לי, אתה לא יכול למות גם אם היית רוצה" הוא אמר מחייך אליו חזרה חיוך קטן
"מי היה מאמין שהאח והמאהב של האנשים שרצחתי יהיה בסוף האבא שאף פעם לא היה לי" פיטר צחק ומייסון חייך והניח את ידיו על ידו של פיטר
"יותר כמו אח גדול וחתיך יותר" מייסון אמר מגחך
YOU ARE READING
department 31
Acciónאליסון מגיעה "במקרה" למחלקה מיוחדת במשטרה שחוקרת את המקרים שאף אחד אחר לא מצליח לפצח. היא מתקבלת מבין מאות הנבחנים ומוכיחה את כישוריה כבר במקרה הראשון. היא פוגשת את פיטר שמהרגע הראשון מסתקרן לגביה ומנסה לשבור את החומות שסביבה כדי להבין למי היא מתנהג...
