UNICORN || BOYxBOY

•F I F T E E N•

Unicorn (BOYxBOY)
Chaptet Fifteen - Bulletproof Heart:

"איך היה?" זאת השאלה הראשונה שאני שואל ברגע שלארה מתיישבת לידי, הצל שהעץ מתיל עלינו חוסם את השמש החמה, והמכנסון הקצר בצבע תכלת שלרגליי מחמיא לי ומתאים לצבע השמים נטולי העננים, לארה מיד מיישרת את מבטה את שלי. "כל כך כיף! אתה לא מבין איזה מדהים הים שביוון! המים כל כך צלולים וטהורים..." קולה גווע, החיוך שהיה על פניה נמוג כלא היה, הבעת פנייה הופכת עצובה בין שניות, ואני נשאר ללא הסיבה מדוע.
היא מטה את ראשה הצידה, עינייה סקרניות אך עצובות, בשבילי. "מה הלך בזמן שלא הייתי פה?" היא שואלת, אני משפיל את ראשי, איך אפשר לבטוח באדם שלא היה שם בשבילך?
"הדברים הרגילים." אני אומר, מרגיש את קולי רועד, לא יכול להביא את עצמי לרגע שבו אספר לה שרוי לא עומד בצד יותר. היא נאנחת, נראה כי מאוכזבת ממני, "קדימה טומי, שחרר את זה." לארה אומרת, מניחה את ידה על כתפי, מתקרבת אלי קצת ומחבקת אותי, משהו שהייתי צריך כה הרבה זמן. אני מרגיש את עיני שורפות, מנסה למנוע מהדמעות לרדת, לא רוצה להראות בפנייה חולשה. "רו-רוי, הו-הוא מפלצת," קולי נשבר, לבי סדוק לאלפי חלקים, והדמעות כבר מרטיבות את לחיי.

"מה הוא עשה?" לארה שואלת, תמימה לחלוטין, עיוורת למציאות החדשה שאליה הסתגלתי. אני מנסה להחניק את המילים הלא מציאותיות מפי, לארה מניחה את ידה על כתפי, מבטה משדר שהיא מבינה אותי, ואני מאוד מקווה שזה לא מסכה, כי אני לא חושב שאוכל להתמודד עם שקרים יותר. "אם אתה לא רוצה לשתף זה בסדר, כאילו, עם כמה שאני סקרנית לדעת, אני יכולה לחכות עד שתגיד לי מרצונך." היא אומרת, מורידה את ידה מכתפי, משלבת את רגלייה במהירות ומניחה את מרפקייה על ברכייה, מחייכת חיוך גדול וזוהר, "ועכשיו, אתה יודע מי עורך מסיבה בסוף השבוע הזה?" היא שואלת בקול גבוהה, התלהבות זה הדבר היחיד שאני יכול לשמוע בקולה, עינייה זוהרות בתשוקה, אני מסיק מכך שהיא רוצה ללכת למסיבה הזו. אני נושף אוויר ברעד, לא יודע איך להגיד לה את הדברים בדרך שלא תעלב, אבל לא מוצא כזאת, "ובכן, מי?" אני שואל, מחליט לראות לאן זה הולך, לאן דברייה חוטרים, אבל לא יכול להגיד שאוהב את זה כאשר היא אומרת את המילים הבאות: "אצל ג'ק! הוא משכבה יב', אתה חייב להכיר אותו. בכל מקרה, המסיבה תהיה אדירה, כמו כל השאר שהוא עושה - הוא פשוט אמן מסיבות ו... מושלם." דברייה נעשים לא מובנים לקראת המשפט האחרון, אני יכול לזהות את ההבלחה המוכרת בעינייה, יודע שהיא נדלקה על חברו של אוסטין, עוד אחד הדואג להפוך את חיי לגיהינום. "אתה רוצה לבוא איתי? הוא הזמין גם את השכבה שלנו!"
אני שוקל את מילותי, אבל לא לוקח לי הרבה זמן לעשות את הדבר שאני מתחרט עליו, רק בשביל לרצות את החברה היחידה שיש לי, "כן, אני אבוא.".

אני נתקל במשהו מוצק, מועד אחורנית, אך מספיק מהיר בשביל לעצור את הנפילה העתידה לבוא. "תסתכל לאן אתה הולך, פאגוט!" אני שומע קריאה מגיע מכיוונו של הבחור, רואה את האדם שניסיתי להתחמק ממנו כל היום, אולם עכשיו רואה כי השטן מחפש דרכים להפגיש בנינו. "אנ-אני מצטער," אני לוחש, משפיל את מבטי, לא רוצה לראות את השנאה בעיניו של רוי. "'מצטער' לא יעזור לך, פאג." הוא מעלה את טון קולו כשאומר 'מצטער', גוון קולו רווי שנאה, אני שואף אוויר, יודע שזה עכשיו או לעולם לא, אבל מגיע לרוי לדעת מה אני חושב. "רוי, תקשיב רגע." אני אומר, מעלה את ראשי, רוי גבוהה ממני בכמה סנטימטרים, אבל זה לא נראה משמעותי בדרך כלל, למרות שעכשיו זה משווה לו מראה מאיים יותר. הוא מגלגל את עיניו כשאני מתחיל לדבר, אני מתעלם ממנו, "אני לא מאשים אותך על מי שאתה," אני אומר, "אבל אתה לא יכול להאשים אותי על זה שאני שונא את זה."
זה נראה כאילו משהו נפגע בעיניו של רוי, אבל כשזה איתו הרגשות כאילו כבויים, הוא רימה אותי, בגד בי – אני בטחתי בו!
אולם הגבול היה כה דק, והוא היה צריך לעשות רק צעד אחד בשביל שאשנא אותו, כמו את כל השאר, והוא בהחלט צעד את הצעד הזה. אני נעלם משדה ראייתו, דואג לכך שלא אשמע את תשובתו לפני שאלך.
יד חזקה לופתת את מפרק כף ידי, מושכת אותי אחורנית, אני מסתובב במהירות בשביל לראות את פניו הכועסות של רוי, הוא מעוות אותן בזעם, "מה אתה אמור להיות היום?" הוא שואל בלעג, אני יודע שהוא מתכוון למכנסון הקצר ולחולצה הלבנה, שמצויירות עליה פנים של חד-קרן ללא מסגרת, אני מחייך אליו, לא חושב שיכול להביא את קולי להיות כל כך רווי שנאה, אבל כשזה יוצא כך אני יודע שזה אפשרי, אני מחייך חיוך מריר, "אני מי שאני צריך להיות."

•🌹•

"I'm who I've got to be..." {Bulletproof Heart, My Chemical Romance}

תודה לכל מי שמצביע ומגיב, אשמח אם תפרסמו את הסיפור❤.

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ