UNICORN || BOYxBOY

•S E V E N T E E N•

Unicorn (BOYxBOY)
Chapter Seventeen - Ribcage:

אני מרגיש בנוכחות לידי, לא טורח להרים את ראשי בשביל לדעת שזה דייב, יכול להריח את ניחוח מי הקולון שלו מתערבב יחד עם ריח הפרחים שלבגדיו, לא יכול להכחיש את זה ששילוב זה הולך טוב ביחד, ומשמש לקסם בשביל אפי. אני מסניף את האוויר, אבל מפסיק לאחר שניות, נזכר במקום בו אני נמצא, מרגיש את השמחה ניקזת ממני, נעלמת כלא הייתה.
דייב לא צריך לשאול מדוע אני מבואס, מאחר ומבט אחד בפניי מספק לו את התשובה – הדמעות נופלות, גולשות במורד לחיי, אני יכול להרגיש משהו מגרד באחורי ראשי, ממש בתוך הגולגולת, צחוק מטורף מהדהד בפנים, אבל אני חושש כי רק אני יכול לשמוע את הטירוף קורא למותי, וכשאני רואה זכוכית על שולחן העץ אני מתפתה להקשיב לקול האחוז דיבוק, מקבל את עשתונותיי בחזרה ברגע שדייב מניח את ידו על ידי, שהספיקה לאחוז בזכוכית החדה. "טומי..." הוא לוחש, אני מרים אליו עיניים נוגות, לא יכול להשים שם את הניצוץ השמח, לא מסוגל לחייך, רק מרגיש איך משהו שואב את לבי אל תוך חור שחור, לא נותן לי את מה שלוקח, אלא שפשוט משאיר את האיזורים חלולים, ריקים, ונדמה שיישארו כך לנצח. דמעות מטשטשות את שדה ראייתי, אני מייבב, מליט את פניי בידי, "אני פשוט רוצה שכל זה ייסתיים כבר," אני לוחש. "היה לי מספיק."
דייב לא אומר דבר, רק מכניס אותי לתוך חיבוק חם, משהו שהיה חסר לי כל כך, ומשום מה אני מרגיש כל כך בבית בין זרועותיו החסונות, לבי הולם כנגד כלוב צלעותיי, אני חושש שייצא משם, ייראה לדייב את המקום השמור במיוחד בשבילו, את החלק שדבר אינו יכול להרוס. אני מרטיב את חולצתו האדומה, הזהה לשלי, רק שהצבע בחולצתי בהיר יותר, נוטה לגוון הוורוד, והמכנס שלי הוא בצבע בננה, מגיע עד סוף רגליי, שנעלי קונברס ורודות מונחות עליהן.

"תבטיח לי שלא תעשה שטויות," הוא לוחש כנגד שיערי הבהיר, ממש מתחת לאפו אני יכול להרגיש את היצור מתעורר לתחייה, אבל כרגע "הוא" נשמע כמו "הם".
הם דוחקים בי להגיד דברים שאני יודע שמעולם לא הייתי אומר, אני מנסה לדחות את השפעתם עלי, לבטל אותה, להעלים את היצורים המרתיעים הדואגים לשרוט את ראשי מפנים, אולם אין הם שותקים, על אחת כמה וכמה מפסיקים לפצוע אותי, רק מגבירים את העוצמה, את הכוח, עד שאני אומר את המשפט הנוראי ביותר, זה שגורם לי להתנתק מחיבוקו המרגיע של דייב במהירות,
"אני לא יכול להבטיח לך דבר שלא אוכל לקיים."

השירותים הפכו להיות מקום המפלט שלי, אני לא יודע מה פשר הציפורניים באחורי גולגולתי, אבל זה הופך בלתי נסבל. אני יכול לראות דם עם כל חפץ חד שמגיע במגע עם עיניי, אני לא יכול להסתיר את זה שאני שבור, הם שברו אותי בחמישה חודשים, ואני לא חושב שזה אפשרי. החיוך אפילו לא רוצה להגיע, ובכל פעם שאני מנסה זה כאילו ציפורניים לופתות את לבי, לא נותנות לי חופש, נדמה שמפלצת חיה בתוכי.
לא, לא מפלצת, אלא מפלצות.
הן כמו השדים ששמעתי עליהם בסיפורים, דואגים שגופך ייתרוקן מנשמה, מחללים אותך, משמידים אותך, והשריטות שאתה מרגיש בתוך גופך נגרמות על ידך גם מעל לעורך, והתשוקה למוות גדלה. ולאחר שאתה מרחיק את כולם ממך, אין אף אחד שיעצור אותך מלדמם עד מוות.
"תו-תומאס?"
אני מחניק את היבבות שלי, עוצר את נשימתי, איך אוסטין ידע שאני כאן?
אני רוצה שהוא ילך, אני רוצה להיות לבד, אבל יודע שלא באמת אוכל לשבת בשקט על מכסה האסלה, אלא שהשדים ייפרו כל רגע מבורך של שתיקה, ואני לא יודע מה ייגרמו לי לעשות כשאהיה לבד, אבל עדיין לא חושף את מיקומי; אם לאוסטין אכפת ממני דיו בשביל לחפש אותי, הוא ייאלץ להתאמץ.
"טו-טומי, א-אתה כאן?" הוא קורא, קולו רועד, הוא מושך באפו כמה וכמה פעמים, אני נחרד לגלות שזו הפעם הראשונה שהוא קורא לי בשם החיבה שלי, לבי כואב מעצם המחשבה על כך, עד שאני לא מנסה להסתיר את המיקום שלי – אלא שאני יוצא מהתא הקטן ונופל לזרועותיו של אחי, הוא מחבק אותי בחוזקה, כאילו לא אמר לי לנתק את הקשר איתו לפני כמה חודשים, זה מרגיש כאילו זה היה אתמול. "פאק, אל תעשה את זה שוב," הוא נוהם חרש, אבל לא מסתיר את הכאב שבקולו, אני לא מבין על מה הוא מדבר, עד שנזכר בשיחה שניהלתי עם דייב, משער כי חלק מהמידע שנאמר הועבר אל אוסטין, כשפותח את פי להבטיח שלא אעשה זאת, אני מרגיש את הדבר הנורא ביותר באחורי ראשי, כאב בחזה תוקף אותי לפתע, כמו סכין, ציפורניים שורטות את אחורי גולגולתי, משאירות את הרעש הצורם להדהד באוזניי, דמעות ניקוות בקצה עיני השמאלית, הכאב שאני מרגיש בלתי אפשרי, והפה שלי נפתח, השדים לוקחים את השליטה על המוח שלי, מתרכזות בפה, גוון קולי יוצא חלול וחסר רגש, עד שאני לא מזהה אותו;
"בדרך כלל, היה לי אור, הייתה לי אש בחזה," גרוני ניחר, דמעות התמקמו על לחיי. "הו, אבל עכשיו, כולי בחוץ ודבר לא נשאר."

•🌹•

"Used to be, I had light, I had fire in my chest. Oh but now, I'm all out
And I've got nothing left..." {Ribcage, Andy Biersak}

סופר מקווה שאהבתם/:
בבקשה תגידו לי מה אתם חושבים על זה♥

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ