Unicorn (BOYxBOY)
Chapter Twenty Four - This Is Gunna Hurt:
"תומאס,"
אני לא עונה, אבל מזהה את בעל הקול, רק מסתובב במקומי על שולחן העץ שבחצר בית הספר, מתעלם לחלוטין מנוכחותו המעיקה על נפשי של רוי, מרגיש את אותה צריבה באחורי ראשי, מנסה לסגור את ההרגשות שלי לזה, אבל כשמתחילות הצווחות אני לא מסוגל להעלים עין מכך, רוכן מעל ברכיי כשכפות ידיי מכסות בחוזקה את אוזניי ומרפקיי מונחים על ירכיי. אני לא מקגיש את האוויר עובר דרך קנה נשימתי כאשר מרגיש במגע על כתפי, הדואג להגביר את קולותיהם המחרידים של היצורים הנוראיים החגים בתוך גולגולתי. "תומאס." הוא אומר שוב, חוזר על אותה הטעות שכולם נוהגים להגות אותה, אולם אני מתעלם מזה, עסוק בניסיון להשתיק את המפלצות. "מה הולך איתך?"
גירוד מוזר עולה מעל כולם, צורב את גולגולתי, אני נושך את שפתי התחתונה בשביל לבלוע את הצעקה, מקווה שהרעש והכאב יחדלו. "טומי!" רוי צועק, קולו מלא באותו הרגש שנראה בעיניו לפני זמן רב, בפעם היחידה שהגן עלי מפני המפלצות שחבריו היו, אך כעת אף הוא מפלצת שעליי להתרחק ממנה.
אני לא מעז לפתוח את פי, מפחד שמא זעקה לא רצוייה תיפלט מפי, לכן שומר על שתיקה מבורכת, עובר לנשוך את פנים לחיי הימנית, השדים מחדירים בתוכי תשוקה עזה למשהו, לא לוקח לי הרבה זמן להבין שהם מגבירים את עוצמת נשיכתי סביב עורי רק בשביל להרגיש דם.
מגע ידו של רוי נעלם מכתפי, אני לא יודע לאן הוא הולך, אבל מודה על כך לכל האלים ולאף אל, מרגיש שמשהו לוקח את הרצונות שלי, הם צועקים באחידות עכשיו שזה מה שאני רוצה, להיות לגמרי לבד, בחשכה, כשאף אחד שם בשביל לשמוע את זעקותיי מעוררות הרחמים.
אני לא יכול לעזור אבל בהחלט נדהם מהקול ששומע מבעד לצרחותיהם של השדים, שהולכות ומתחזקות מרגע לרגע, עוברות לדסרים אחרים פרט לקללות.
הוא לא אוהב אותך, הוא לועג לך מאחורי גבך עם אחיך. אחד השדים צועק, אני יכול להרגיש ציפורניים לופתות את לבי, אוחזות בו חזק כל כך שאני חושש שיימחץ, יודע מעל לכל שהיד עלולה לעשות זאת, ושכרגע היא מדגימה לי את שיברון הלב העתיד לבוא. אני מנער את ראשי מהמחשבות האלו, מגביר את הלחץ של כפות ידיי על אוזניי, מרגיש שהן ידממו בכל רגע.
מגע חם ומוכר מורגש על כפות ידיי, לחישה נשמעת, אך היא לא מסוגלת לעבור את קולות השדים, שרק הולכים ומתחזקים, השדים מרגישים בלתי אפשריים להשתקה, לפני שאני מסוגל להבין פי הוא זה שנע, "תפסיק את הקולות האלו שבראשי!" אני זועק, קולי מרגיש חנוק כמו האוויר בגרוני, אני לא מסוגל להרגיש את החמצן בגופי, רק יודע שהולך ונחנק בכל רגע, אולי השדים הגיעו אף למרכזי הנשימה שלי.
"פתח את העיניים!" דייב נוהם, אבל אני רק מרגיש משותק בכל גופי, לא מסוגל להניע אף שריר, לא יכול להביא את עצמי למצב שבו אני זוכר איך הגעתי לכך. "בבקשה, טומי!" תחנון הוא המרכז שבקולו של דייב, אני מנסה להביא את השליטה אלי בחזרה, אבל לא מרגיש שזה הולךצלמקום כלשהו פרט לכישלון חרוץ. "בשבילי, יוניקורן." הוא לוחש, מצחו נוגע במצחי, נשימותיי מתחיחות להאט. "הבטחת."
עיניי נפקחות.
אני מביט בו, תולה עיניים ירוקות חסרות חיים בעיניים חומות-כחולות. מתנשף כאילו ריצה היה מה שעשיתי, ולא היאבקות בלתי פוסקת נגד שדים. הוא מביט בי, חיוך מהוסס משחק על שפתיו, אני משיב לו אחד קטן, ושלו גדל לאחד אוהב, כזה שאני יודע שלא יהיה פשוט למחוק. הוא מעלה את גופו לאחר שמפריד את ידיי מאוזניי, מתיישב לידי כשיד אחת שלו מחזיקה את שלי, אחיזתו כה חמה, שהדבר מעודד אותי, משתיק את השדים, כמו מגרש אותם מראשי, מעולם לא הייתי שמח יותר על השליטה שחוזרת אלי.
"אתה רוצה להגיד לי מה זה היה?" הוא שואל, אני פותח את פי, אבל כל שיוצא ממנו זה אוויר, אף לא יותר, וזה מרגיש כמו שקולי נלקח ממני, אלא שאז אני לוחש בקול צרוד, "תודה,"
דייב רק מהנהן, חשד משחק בעיניו לצד החלק הדואג, אני מעריך אותו על כך שלא מרחם עלי כמו שאחרים היו עושים. "ספר לי, טומי. אנחנו ביחד בזה, זוכר?" הוא לוחש, עיניו משדרות לי את הפגיעות שלו, ואף יש רמז קטן לכך בקולו, אלמלא אחיזתו של דייב בידי וקירבתו אלי, אני יודע שהשדים היו מתעוררים לאות הפגיעה הזה.
"בבקשה," הוא לוחש, אני שומר על שתיקה, לא מרגיש שיכול לענות לו. "ספר לי, יוניקורן קטן."
"אתה תחשוב שאני משוגע," אני לוחש, נוכך לדעת שמישהו מתקרב לפי משמע צעדים, דייב לא מסיט את מבטו ממני, דבר המסמן בשבילי שאני חשוב לו, לבי כמו נמס על כלוב צלעותיי. "גם אם אתה משוגע, אתה המשוגע שלי, ואני בחיים לא אתן לך ללכת." דבריו מחממים את כל גופי, לפני שאני מספיק להבין סומק אדמדם מוצא את דרכו אל לחיי.
אולם אני לא מסוגל להביא את עצמי לספר לו, השדים לקחו שליטה על הסוד והם לא משחררים, למרות שהמושיע שלי כאן.
דייב לוחץ את ידיי בחמימות, אבל מבטו משדר תקיפות ודאגה.
"חשוב שתזכור, טומי," הוא לוחש. "תשמור את הסודות שלך בצללים ואתה תצטער על כך."
הוא עוזב בלי להגיד עוד מילה נוספת.
•🌹•
"Keep your secret on the shadows and you'll be sorry..." {This Is Gunna Hurt, Sixx A.M.}
ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ
YOU ARE READING
UNICORN || BOYxBOY
Teen Fiction[UNEDITED VERSION - The edited version will be found on my profile under the same name] [גרסה לא ערוכה - את הגרסה הערוכה ניתן למצוא בפרופיל שלי, תחת אותו השם] תומס אוהב להתלבש כמו בחורה. אלכס, כריס ורוי ממש לא אוהבים את זה, אבל גם לא שומרים את זה בש...
