ALONE

Pt.1

יום ראשון 14.3.15
"לירז קומי אני צריכה את הקפה שלי. עכשיו"
שמעתי את המפלצ- כלומר אמא שלי. חשבתי אולי כל רגע אני אתעורר מהחלום הנוראי הזה וזה לא קרה, אז נאלצתי לקום ולהכין לה את הקפה.

קמתי מהמיטה הלא כל כך נוחה שלי כי היא הייתה מורכבת ממזרון דק וממשטח שטוח עד מאוד שאני בניתי .
הלכתי לארון שלי והוצאתי טייץ שחור -מבין הטייצים היחידים שיש לי- בעוד לאחותי -שיר- יש חדר ארונות. אבל הבנתי למה זה ככה הרי -אחותי שיר היא המוצלחת מבנינו ,ואני, הילדה שרק מאכזבת .
הוצאתי את חולצת בית הספר שלי מהארון שעליה היה את הסמל של הבית ספר של 'הדסים'- את חולצות בית הספר והטייצים אני קניתי הייתי צריכה לעבוד קשה בשביל לקנות אותם.
לקחתי את הנוקיה -מקשים- שלי וירדתי להכין קפה.
בזמן שהכנתי את הקפה שמעתי את העקבים של אימי מתקתקים כאשר היא מהלכת על הרצפה.
היא נכנסה למטבח ובעיניים שלה היה מבט בוחן-

ידעתי שהיא עומדת להגיד משהו.

ברגע שהיא הפסיקה לבחון אותי היא התחילה לצעוק עליי..
"מה אמרתי לך על לאכול בסתר? תראי איך השמנת! שום דבר לא יציל אותך מהמשקל הזה כמה את שוקלת 120?"
'לא' חשבתי בליבי אני שוקלת סה"כ 53 אבל אני עדיין שמנה בדיוק כמו שהיא אומרת.
"מתי תפסיקי לאכול הא? ״ היא צעקה ״חברות שלי כל הזמן שואלות מי את ואני תמיד עונה להם שאת סתם מישהי לא חשובה"היא המשיכה וכל היא ידעה איך לסובב את הסכין שכבר תקועה בלבי למעלה משלוש שנים, וזה-הרגע שרציתי לברוח, אבל המוח שלי תמיד דואג להזכיר לי שאני יהיה כאן
לנצח.
הרי מי ירצה לדאוג ליצור כמוני, או לשמנה כמוני מי? הרהרתי לעצמי.
אבל לא הגבתי לדבריה ,פחדתי, פעם קודמת שעניתי לה, היא תפסה בשיערי בחוזקה וזרקה את ראשי על הרצפה, דיממתי. המון. אבל זה לא שינה לה היא צחקה והלכה.
רציתי למות, אבל אז חשבתי על אחותי הקטנה -נינה, ובאותו הרגע קמתי לשירותים והפסקתי את הדימום.
" אני מצטערת ..לא התכוונתי לבייש אותך" מילמלתי

"ובכל זאת ביישת.תלכי מכאן." היא אמרה ויכולתי להרגיש בשנאתה העזה כלפיי, רציתי להחזיר לה, להתעצבן עליה על כל מה שהיא עושה לי, אל כל מה שעשיתי היה לעשות את מה שהיא ביקשה.
לאחר כמה דקות יצאתי לבית הספר מבלי להכין לעצמי אוכל כי, אחרי הכל היא צודקת.השמנתי. תמיד הייתי שמנה.

יש לי צבע שיער חום שחור. ועיניים רגילות בצבע חום קקי.

בעוד לאימי ולאחותי יש שיער בלונדיני ועיינים בצבע ירוקות כקריסטל תמיד קינאתי בהם. אני הייתי 1.62 נמוכה שכל השומנים 'נוזלים' מגופי בכל זאת 53 זה המוןן ועורי היה לבנבן.
ואילו אחותי ואימי שהיו 1.73 ועורם היה שזוף בצורה יפיפייה.

אני חייבת לרדת במשקל.
אני שונה מכולם במשפחה שלי. כולם מושלמים ואני הכבשה השחורה.

בכל משפחה יש כבשה שחורה ובמקרה זה -
זאת אני.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אוקיי הייי זאת פעם ראשונה שלי שאני כותבת סיפור.
אני ממש. ממש. ממש. מקווה שתאהבו אותו.

Y.M