Her Bad Boy

●7

נקודת מבט אנחלה :

קמתי במיטה שלי כשזוג ידיים שריריות עוטפות , לוקאס הוא נראה כמי מלאך כשהוא יושן כשבעצם הוא השטן בהתגלמותו, אבל מצד שני הוא השטן שלי אני לא יודעת אם הוא מרגיש כמוני וסביר להניח שהוא לא
אבל הרגש שלי אליו כבר לא משנה כי בקרוב אני והוא לא נשוב להתראות יותר בחיים!

אני מסתכלת על השעון ורואה שהשעה היא 14:33 ואו כמה ישנתי?! , קמתי והלכתי לצחצח שיניים ואז נזכרתי שמחר זה היום שכול מה שאני חובה עם לוקאס כל הגן עדן הזה יהיה רק זיכרון, כי כשהוא יגלה שברחתי ואם הוא ימצא אותי חיי איתו יהפכו לגיהינום. .., צחצחתי שניים ושטפתי פנים, באתי להחליף בגדים אז בדקתי שלוק ישן עדיין והוא אכן ישן, הורדתי את הפיג'מה ונשארתי רק עם תחתון וחזייה
פתאום הרגשתי יד מלטפת אותי ונבהלתי קפצתי במקום והורדתי את היד ממני וסטרתי ללוקאס "מה ניראלך שאתה עושה?! סוטה מסריח!" "טוב תירגעי זה היה סתם מה לא נהנת?" "למה שאני אהנה מזה מה אתה חושב שאני כמו הבנות הזולות שלך?!" צעקתי עליו מי הוא חושב שהוא ולמה הוא משווה אותי לבנות הזולות האלה?! , הגעתי להחלטה אני עוזבת הלילה! ....

***ערב***
"לוק אתה יכולה לבוא רגע?" קראתי ללוקאס כשאני מחזיקה אגרטל זכוכית ביד וביד השנייה מטפחת עם החומר הרדמה ואזיקים, הבנות כבר בנקודת המפגש ואצלי יש את התעודות זהות המזויפות וסימים חדשים... "כן שנייה" הוא ענה ... הוא פתח את הדלת וישר דפקתי לו את האגרטל על הראש דחפתי אותו למיתה סיממתי אותו עם החומר הרדמה (כמות דיי גדולה) ואז אזקתי אותו למיתה לא לקחתי דבר חוץ מהטלפון שלי התעודות זהות המזויפות והסימים. ..

נקודת מבט סיילו:
אני וסול מחכות לאנחלה בבית החדש שלנו אנחנו בלחץ מטורף כי לוקאס קצת יותר קשוח מסבסטיאן ואלחנדרו. ..
אבל הדאגה עזבה כשאנחלה עמדה בדלת מזיעה כאילו אין מחר ... נראית כאילו ראתה שד שבא לקחת אותה... ואני עוד חושבת על מה שעשיתי לאלחנדרו המסכן שאני כל כך אוהבת, אבל לא אסור לי לחשוב כך הם רוצחים פסיכותיים

נקודת מבט סול:
סבסטיאן... סבסטיאן... סבסטיאן... , זה הדבר היחיד שאני חושבת עליו עכשיו השאלות במוחי רצות 'מה הוא יעשה כשהוא יתעורר?' 'מה יקרה אם הם ימצאו אותנו?' 'האם הוא יהרוג אותי?' ושאלה הכי חשובה 'הוא יהיה מסוגל להרוג אותי ?' אבל השאלות עוזבות אותי כשאני רואה את אנחלה בדלת והדבר היחיד ששלושתינו עושות זה רצות לחיבוק, בלי בכי כי את הכוח לבכות איבדנו מזמן כשהבנו שלבכות לא יוציא אותנו מהשבי אבל מה שכן הוציא אותנו היה מעשים נועזים...

נקודת מבט אנחלה :

ראיתי את הבנות יושבות שם מחכות לי הן היו נראות בדיוק כמו שזכרתי אותן למרות שלא מזמן היתראינו. ..
"בנות אוקי בואו נעשה סדר בעיניינים ..." אמרתי
"אנחנו צריכות להירשם לבית הספר שלנו שוב אבל בתור בנות יתומות עם שמות אחרים ובלי שם משפחה וגם צריך לשנות את המראה שלנו...