Her Bad Boy

●12

***אחרי שלושה חודשים***
נקודת מבט אנחלה:
שלושה חודשים... שלושה חודשים בלי לשמוע שום דבר מלוקאס, מבלי לראות אותו ....

חשבתי שהוא אוהב אותי זה לפחות מה שהוא אמר כשהייתי מעולפת אחרי שקפצתי מהמכונית הוא לא יודע,אבל אני שמעתי הכול.  הייתי בטוחה שהוא יבוא להילחם עליי אבל לא הוא וויתר עליי, הוא וויתר עלינו .
פחדן זה מה שהוא,מפחד לקחת אחריות, אבל מה שהכי מפריע לי:
א. הוא עקר אותי מהחיים שלי
ב. הוא חטף אותי פעמיים
ג. בגללו אני צולעת ואולי זה לא יעבור
ד. הוא גרם לילדות שלי לההרס
והכי גרוע הוא גרם לי להתאהב בו...

אם לפני כמה ימים הייתם שואלים אותי אם אני חושבת שלוקאס עוד יבוא הייתי אומרת שכן ושאני מפחדת מהרגע הזה...

אבל עכשיו אני כבר לא חושבת שהוא אי פעם יחשוב על לבו לכאן, אבל מה רע לי?, אני גרה עם המשפחה שלי כולנו באותו בית שקנינו לפני חודש וילה ענקית!!!, הבנים מתייחסים אלינו בכבוד רב חוץ מזה שפעם אחת כשעשינו ערב בנות מצאנו אותם מנסים לצוטט לנו... אבל למזלנו הם לא שמעו את זה שסיילו אומרת שהיא דלוקה כל אלה, וסול אומרת שהיא דלוקה על סב,  אם הם היו שומעים וואי וואי וואי הם לא היו שורדים ...

"אנחלה" פתאום אני שומעת קול שדומה לקול של אלחנדרו קורא לי אבל חשבתי שאני מדמיינת, "אנחלה" הפעם הקול היה של סבסטיאן אבל שוב הייתי בטוחה שאני מדמיינת, "אנחלה" הקולות של כולם (סול,סיילו,אלה,סב) נשמעו יחד. אז החלטתי לא להתעצל ולרדת ...

התחלתי לרדת במדרגות ושמעתי את הבנות בוכות בשקט מן קולות יבבה כאלה ואת הבנים מנסים להאבק במשהו או במישהו , והבעיה שאני לא יכולה להציץ כי יש קיר בטון שבגללו הם לא יכולים לראות אותי ואני לא יכולה לראות אותם ...  אוקיי תירגעי אנחלה לא להיכנס לפאניקה רק לא לפאניקה, אבל ליתר ביטחון עליתי בשקט לחדר שלי ולקחתי אקדח עם משתק רעש ואז שוב ירדתי למטה לאט ובשקט...

אוקיי אנחלה את מדרגה שנייה לפני האחרונה תנשמי ותתעיני את האקדח, הטענתי אותו ושמתי את האצבע על ההדק ואת האקדח שמתי מאחורי הגב ...

יאללה על החיים ועל המוות "שלום" "מישהו נמצא כאן" אמרתי בקול של ילדה תמימה כשאני יכולה להרוג את אותו הבן אדם בשנייה למרות שאני יעשה את זה אם חיי או חיי המשפחה שלי יהיו בסכנה אמיתית,
"הרבה זמן עבר מלאכית קטנה שלי..." שמעתי קול אומר לי והיחיד שאי פעם קרא לי ככה היה... היה ל..לוק..לוקאס "כן,עבר הרבה זמן אבל אם תשאל אותי נהניתי מכול רגע" אמרתי בביטחון עצמי אם אני יודעת משהו אחד על לוקאס זה שהוא ניזן מפחד של האויבים שלו ... ובמקרה הזה האויבים זה אני .

פתאום האור נדלק ואני רואה את המשפחה שלי קשורים כמו חיות כל אחד במקום אחר
ואת לוקאס מכוון אקדח לראש של סיילו
"אז... לפי מה שאני יודע את סיילו הכרת עוד לפני סול והיא הייתה אשת הסוד שלך עוד לפני סול..." אמר מטעין את האקדח וכתגובה אני שולפת את האקדח שלי "עזוב אותה!" אני צועקת כי אם לא אני אתחיל לבכות כאילו אין מחר "מלאכית יפה שלי, אימא ואבא לא לימדו אותך לא לצעוק ... זה לא מנומס אני יכולתי להיפגע ממך מאוד" הוא אמר בקול מתנשא וציני למדי "ועכשיו תורידי את האקדח שנינו יודעים שלא תשתמשי בו חבל על הכוח שאת מבזבזת בלהחזיק אותו ככה באוויר" הוא אמר בטון יותר רציני וכך עשיתי הורדתי אותו לאט לאט לרצפה "לוקאס תעזוב אותם אני אבו איתך"  "ואיך את יודעת שאני רוצה לקחת אותך איתי ולא להרוג אותך כאן ועכשיו?"  לרגע נבהלתי אבל לא הראיתי את זה "שנינו יודעים את זה אתה בעצמך אמרת שבחיים לא תפגע בי..." אמרתי מעט חסרת ביטחון,  בשנייה אחת האקדח ירד וחזר לכיס של לוקאס בשנייה אחת הייתי עם פני בגבו של לוקאס ורגליי מקדימה כשאני על העורף שלו והוא סוחב אותי כאילו אני לא שוקלת 41 קילו, "עזוב אותי יש לי רגליים אני יכולה ללכת!" אני אומרת בזמן שאני נותנת לו אגרופים בגב שלא נראלי הזיזו לו כל כך

נקודת מבט לוקאס:
"עזוב אותי יש לי רגליים אני יכולה ללכת!" אנחלה אומרת ומנסה להשתחרר בזמן שהיא נותנת לי אגרופים בגב כשעם הזמן היא התייאשה כשהבינה שזה לא מזיז לי,
לפני שיצאתי מהדלת כשאנחלה עליי דאגתי לשחרר טיפה את סיילו כדי שעוד מעט תשתחרר לגמרי ותשחרר גם את האחרים.
ומיד יצאתי עם אנחלה מהדלת לכיוון האוטו
הושבתי אותה לידי וכשהסתכלתי בפנייה ראיתי את הדמעות שמבצבצות ומתות לצאת כבר. ישבתי במושב הנהג והתחלתי בנסיעה

טוב בננות פרק ארוך אבל ממש טיפה כי לילה ואני עייפה ורציתי לכתוב פרק בשביל eden101004 שקוראת את הסיפורים שלי ואני שמחה נ.ב (תודה לך)
ודרך אגב היא נתנה לי את הרעיון לפרק 10 חלק ב'
טוב אני אפסיק לחפור לכן ולילט אוהבת עדן💖💕💟💞