"הייזל תבוא בקרוב היא עכשיו במחנה יופיטר,אבל הנה ניקו בא"פרסי ענה מה הוא עדין פה? ניסתי לחשוב מי יכול להיות
"אחי" בין כל החניכים שם כן בטח רק לי יהיה אח.
לפתע ראיתי מישהו עם עיינים שחרות ושיער שחור שמנוני וגוון עור כמעט לבן חולני טיפה, בשונה ממני שלי יש עיינים כחולות ושיער שחור בריא וגוון עור שזוף יותר . הפה שלו חייך אבל העיינים שלו היו עצובות כאילו לפני רגע אדם יקר לו מת המבט הזה מזכיר אותי טיפה אולי הוא באמת אחי?
"פרסי זה החדש? הוא בן האדס?"הנער שבא שאל
"כן,תכירו"פרסי אמר
"שלום,אני ניקו די א'נגלו ואני בן האדס"אמר שתקעתי ושמתי לב שהוא מחכה
"שלום,שמי קרטר,יש לך שם משפחה?איך?"שאלתי
"מה הכוונה איך? לכולם פה יש שם משפחה זה השם של ההורה הלא אולמפי"ענה
"כאילו אם האדס הוא אבא שלך אז יש לך אמא שזה השם משפחה שלך?"שאלתי
"כן,אז אני מבין שאתה לא יודע מי זאת אמא שלך נכון?"
שאל ברגע שאמר את זה רציתי לברוח אני לא רוצה לדבר על אמא שלי פשוט לא זה עושה לי בחילה ורצון להקיא, כאילו אשכרה אמא שלי שילדה אותי שאני בשר מבשרה השאירה אותי ברחוב והלכה אני מכווה שהיא מתה ושאני בחיים לא יצטרך לראות אותה לפחות אז תיהיה לה סיבה למה השאירה אותי לבד...טוב אולי לא מתה כי אני בכל זאת רוצה לראות אותה פעם אחת חשבתי עצוב. וגם כן האדס גם הוא לא ממש עזר אפילו לא בא לראות אם אני בסדר ובחיים לא ראיתי אותו אף פעם, פשוט יש לי הורים חרא חשבתי במרירות.
~~~~~~~~~
איך
YOU ARE READING
צללים משתקים
Fanfiction°בהקפאה° סיפור על נער ששמוע קרטר הוא בן 16 עד לפה זה רגיל? כי בעצם הוא גר ברחובות מאז שהוא זוכר את עצמו ועובד עבודות מזדמנות אבל עבודתו העיקרית היא... ~~~~~ סיפור על פרסי ג'קסון ~~~~~ סיפור ראשון
