פרק -3- אצל נדב

48 2 0
                                    

אז אמא שלי הקפיצה אותי באוטו לנדב כדי שנוכל לשחק יחד.
כאשר שיחקנו במחשב במינקרפט כל הזמן הרגשתי שצופים בי.

"תגיד גם אתה מרגיש שמישהו צופה בך כל הזמן?" שאלתי
"לא, אתה סתם חושב ככה בגלל שהבובות של החותי מפוזרות בכל מקום" הוא ענה
הרמתי את אחד הבובות והסתכלתי אליי, היא העבירה לי תחושת צמרמורת. היא נראתה בדיוק כמו טודי. דובי סגול ורוד.
"מה קרה?" שאל נדב כאשר זרקתי מהר את הבובה כמה שיותר רחוק ממני.
"היא דומה מאוד לבובת הדובי שלי טודי"
"יש לך בובת דובי?!" הוא שאל בהתפלאות כאילו חושב שלא שמה טוב וגיחך תוך כדי
"דניאל, אמרה לאמא שלי שאני רוצה את הבובה הזאת והיא האמינה!"
"נדפקתה" הוא אמר תוך כדי שהלך למטבח... עם חיוך מתפקה מצחוק
"רוצה משהו לאכול?" הוא שאל אותי תוך כדי שהסתכלתי על הבובה.
"לא מתחיל להיות מאוחר ואני צריך לעשות משהו, אני חושב שאני ילך עכשיו" אמרתי והמשכתי להסתכל על הבובה.
"טוב ביי" הוא אמר בקול מבולבל כאילו אמרתי משהו מוזר כמו אני צריך להאכיל את דרקון המחמד שלי.

אמא שלי בא 10 דקות אחרי שהתקשרתי כדי לאסוף אותי, בדרך לקחת את הפיצה שהזמנו לארוחת הערב.
אבל כל הנסיעה הרגשתי כאילו מישהו מסתכל עליי.
*****
אני יודעת שזה עלוב ואני לא מצפה לדרוגים או תגובות.
טוב אם יש הערות אני ישמח לשמוע.

TodyWhere stories live. Discover now