"חכי רגע!" צעקתי לה אחרי שיצאתי מהדלת במהירות והתחלתי ללכת אחריה.
היא התעלמה ממני והמשיכה ללכת, הפעם יותר מהר.
"את מוכנה להפסיק ללכת כל כך מהר?"
ושוב, היא התעלמה ממני. היא תפסה את השמלה בידיה והתחילה לרוץ ריצה קלה.
נעצרתי והבטתי בה רצה מפה. מי היא חושבת שהיא שארדוף אחריה?
"את בהחלט יודעת לברוח שאת רוצה." צעקתי.
"זה לא יעזור לך לברוח מפה. אנחנו עדיין אמורים להתחתן!"
ברגע שצעקתי את זה היא נעצרה, ואחרי מספר שניות הסתובבה עם הפנים אליי.
"מה גורם לך לחשוב שאני הולכת להתחתן ולבלות את כל שארית חיי בחברה עם בן אדם כל כך גס ומלא מעצמו?"
"את גורמת לסצנה כשאת עומדת מסוף המסדרון וצועקת עליי. בואי לפה." סימנתי לה עם היד, אבל היא נשארה לעמוד במקום.
"אני רציני." אמרתי לאחר כמה שניות כשראיתי שהיא לא מתכוונת להתקרב.
התנשפתי, ממשיך לחכות שתתקרב.
"את עקשנית."
"לא בדיוק הטעם שלך?" היא שאלה בטון ציני ושילבה את ידיה. אוי את יכולה להיות בטוחה שאת לא הטעם שלי.
"תפסיקי להתנהג כמו מטומטמת ותבואי לפה."
"לא. אני לא מתכוונת לחזור איתך לחדר! אני הולכת עכשיו לאבא שלי או לאבא שלך ולבקש חדר משלי."
גלגלתי את עיניי. "אוקיי, אחרייך" הושטתי את היד קדימה.
היא התנשפה והסתובבה והתחילה ללכת, ואני מאחוריה. המשכנו ללכת במרחק הגדול הזה אחד מהשניה עד שנעמדנו מול השומרים של החדר של אבא שלי.
קאטלין הסתכלה עליי מחכה שאגיד להם. גלגלתי את עיניי והפנתי את מבטי אליהם.
"אני צריך לדבר עם אבא שלי." אמרתי להם.
"אני מצטער הנסיך הארי אבל אבא שלך באמצע פגישה חשובה עם מר אלכסנדר ועוד אנשים."
"אבא שלי גם שם?!" היא התפרצה.
"עכשיו את מוכנה לחזור לחדר כבר?"
"לא. תבקש מאמא שלך או תמצא לי חדר בעצמך. זה הארמון שלך אחרי הכל, לא?"
"אה.. בקשר לזה.. אני לא, אני לא הכי יודע איפה יש פה חדרים פנויים ואיזה מהם פנויים.."
"מה? זה הארמון שלך."
"אז?"
"אז אתה אמור לדעת דברים בסיסיים כאלה."
"הו אז את יודעת את כל הפרטים על כל החדרים שיש לך בארמון בארגנטינה?"
YOU ARE READING
The Royalty Love
Romanceלפני מאות שנים, היתה קיימת משפחת מלוכה בלונדון שהיתה שולטת על אנגליה. המלך, תומאס פוסטר היה מוקף במכשולים רבים והמון אויבים. בעקבות איומים ממלכות אחרות לא נשארה לו ברירה אלא להאלץ את בנו היחיד הארי שהיה מאוהב בבחורה פשוטה, להתחתן עם נסיכה ממלכה אחרת...
