The Royalty Love

פרק 3

אני אמור להיות כבר בחצר מחוץ לחדר שלי איפה שג'מה מחכה לי וללכת איתה לקנות את הטבעות האלה.

רק שאני לא בחוץ. אני לא לובש את הגלימה הפשוטה שאנחנו לובשים כדי להסתיר את הזהות האמיתית שלנו, ואני אפילו לא הוצאתי אותה עדיין. מה שאני עושה במקום זה, זה לשבת במיטה שלי ופשוט לתהות איך החיים הגיעו למצב כזה. איך זה לעזאזל הגיע למצב שאני אמור ללכת לקנות טבעות עם ג'מה בשביל.. בשביל.. פאק אני אפילו לא יכול לומר את השם שלה במחשבות שלי. בשביל איזו נסיכה מבולגריה. בשביל איזו נסיכה. 

שהייתי מדמיין בעבר את הרגע שאני אלך לקנות טבעות זה היה תמיד נראה בדמיון שלי לגמרי שונה מעכשיו. למשל, נתחיל בעובדה הפשוטה שהבחורה שהייתי קונה לה את הטבעות היתה מישהי שאני באמת אוהב, מירנדה שלי. שנית, הייתי מאושר לעשות את זה. הייתי מתרגש רק מהמחשבה שעכשיו אלך ואקנה את זה. אבל.. עכשיו? מה שקורה במציאות? זה יותר גרוע מכל סיוט שיכולתי לחשוב עליו. זה הסיוט של הסיוטים שהשטן חולם בגהנום.

"הארי! תזיז כבר את התחת שלך!" נאחנתי. והנה הקריאה חזרה למציאות. וחזרה ל.. קניית טבעות. אמרתי כבר שאני שונא את החיים שלי?

"הארי, אם אתה לא תהיה פה עוד 2 דקות אני נשבעת שאני אשבור את הדלת!" כן. אני מאוד שונא אותם.

אוקיי אני מכיר את הבחורה הזאת, ותאמינו לי שהאיומים שלה הם לא סתם איומים. כדאי לי להתחיל לענות משהו לפני שבאמת דלתות יתחילו להישבר פה.

"ג'מה." אזרתי את הכוח לומר.

"ג'מה? ג'מה?! חיכיתי לך במשך פאקינג 40 דקות בחצר, ועכשיו אני צועקת לך פה ליד הדלת במשך 5 דקות שלמות ועד שסוף סוף אתה מחליט לענות משהו אתה אומר לי ג'מה?! אנחנו צריכים ללכת לקנות טבעות למען השם הארי! תזיז את התחת השמן שלך ותצא מהחדר, או שאלוהים יעזור לי, אני באמת אשבור את הדלת הזאת!"

לאחותי יש את הנימוסים המדהימים לנסיכה, לא חושבים? היא תמיד כל כך רגועה, כל כך שלווה, כל כך-

"הארי!!!" כן. מאוד מאוד רגועה.

"אנחנו צריכים ללכת לקנות טבעות!" שוב הטבעות האלה. אי אפשר לתת לבן אדם לחיות אפילו במשך 2 דקות מבלי להזכיר לו את הטבעות האלה.

"כן.. בקשר לזה.. אני לא כל כך רוצה לעשות את זה יותר ג'ם"

"מה?"

"החלטתי שאני פשוט אשאר בחדר שלי ולא אצא ממנו עד שאבא יוותר ויבין כמה הרעיון לחתן אותי מטומטם"

שמעתי אותה מגכחת. "זה לא מטומטם הארי. זה רעיון טוב ואתה יודע את זה."

רעיון טוב? אה כן, נכון. נאום הלשמור על המדינה והבית הזה.

החלטתי שאין לי כוח לנסות להתווכח איתה על זה ולקחתי נשימה ארוכה, וקמתי מהמיטה שלי. בדרך לפתוח לה את הדלת ואולי לעשות את הטעות הכי גרועה שלי. החלטתי ללכת לקנות את הטבעות הארורות.