פרק 4

73 9 1
                                    

לאחר רכיבה מתישה שלכל אורכה וולטר הסתכל עליי במבט חשוד שצעק "אני יודע הכל, אתה לא תוכל לעבוד עליי, עכשיו הלך עליך" ברמות שכבר התחלתי לאבד את הסבלנות, סוף סוף הגענו חזרה לארמון. אני לא צוחק כשאני אומר שכבר הייתי ממרחק שניה לצעוק עליו בכרכרה שם ועכשיו, אבל הצלחתי לשלוט בעצמי. ועוד ההורים שלי תמיד כועסים שאני לא יכול לשלוט על עצמי?

'אל תדאג הארי, אל תיתן לזה להדאיג אותך עכשיו, תתמודד עם כל זה אחר כך, עכשיו תחשוב על זה שתפגוש את מירנדה, תתמקד בזה' ניסיתי לומר לעצמי שוב ושוב. אני החלטתי להניח לוולטר לעכשיו, אבל שלא יטעה כי ברגע שאני חוזר חזרה לארמון מהפגישה עם מירנדה אני והוא הולכים לנהל שיחה ארוכה בקשר למי הוא ומי אני ולהבהיר לו את המקום שלו, ושלא יעז להוציא הגה לאמא שלי כי אני לא מוכן לתת להכל ללכת לפח עד שאני עשיתי הסכמתי לכל החרא הזה ועד שהקרבתי את הזמן שלי לזה. הזמן שלי לא הולך להתבזבז לחינם.

"הארי, מה לעזאזל זה היה שם?" ג'מה שאלה אותי כשירדנו מהכרכרה יחד עם הרוכב שלנו שסוף סוף חזרנו אל הארמון.

"מה היה מה?"

"אל תעמיד פני טיפש איתי, מה היה שם בכרכה? מה כל התחרות נעיצות מבטים שהיתה לך ולוולטר אמורה להביע?"

גלגלתי את עיניי, מסובב את ראשי אליה. "את פשוט לא יכולה להתאפק לא להתערב, נכון ג'מה?"

"הארי, אנחנו חיים בפאקינג ארמון שלא קורה בו כלום חוץ מארוחות מפגרות עם המשפחה וטיולים לאורך הארמון. אני לא יכולה לצאת מפה ללא שומר! אני חיה בשביל הטיפת דרמה שמתישהו קורת פה."

טיפת דרמה? הייתי אומר שזה די הרבה דרמה. זוג מזויף שמעמיד פנים שהוא ביחד והתחתן בשביל לאחד את הממלכות כשלבחור יש בכלל בחורה ולבחורה יש גם בחור ושהבחורה מסכימה לעזור לפגישות הסודיות של הבחור והבחורה האחרת שלו, שעה לאחר שקנה לה טבעת. אה ולא ולשכוח מאחותי היקרה, שהסכימה מטוב ליבה לעזור לבחור ולבחורה האמיתית שלו להיפגש אחרי הכל. אז כן ג'מה.. טיפת דרמה? את בטוחה בזה?

הבטתי בה מספר שניות, ואז חייכתי אליה. "עד כמה שאני מעריך את הסקרנות הגדולה שיש בך, אחות, אני מעדיף לשמור את המידע הזה לעצמי."

"לא כל כך מדויק, אח קטן. אתה חייב לי כבר שכחת? כבר ברח לך מהראש בזכות מי הפגישה הקטנה שלך עם מירנדה הולכת לקרות אחרי הכל או שאני צריכה להזכיר לך?" היא שאלה בחיוך ערמומי.

לעזאזל איתה. היא צודקת. אני חייב לה, והרבה מאוד. "בסדר!" עניתי בעצבנות, אבל לא הרמתי את הקול. וולטר עדיין לידנו, מחזיר את הכרכרה למקומה. "וולטר, יודע הכל."

"הכל?"

"כן ג'מה, הכל. הוא ידע מההתחלה אבל לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה כל כך אבל הוא כל הזמן נותן רמיזות כאלה ודופק מבטים כאילו הוא אומר לי שהוא בעל הכוח פה ושהוא מסוגל לפתוח את הפה שלו עליי בכל זמן שירצה."

The Royalty LoveWhere stories live. Discover now