ראיתי אותו מתקדם למדרגות למעלה בדיוק כשאני באה לעלות גם, הוא אמר לי מה קורה ושם את ידו עליי, חום גופו השרה לי רוגע, זה היה נחמד, ללכת ככה כשמסדרונות בית הספר ריקים ואף אחד לא רואה, לא אומר כלום, לא שופט, לא ממציא שמועות, כי הרי מה כבר קרה? הלכנו ביחד כשהוא עם ידו עליי
יש כאלה שיגידו מחובקים
אבל הוא סתם ידיד
ואנשים לא מבינים את זה
כשאחרים הולכים ביחד מחובקים לא אומרים כלום
אבל כשזה אני ישר חושבים שאה הם ביחד
למה?
כי אני ילדה תמימה
אני לא אחת שמחבקת בנים בדרך כלל
זה מה שחושבים אבל
אני דווקא כן מחבקת בנים, ואני כן מסתובבת עם בנים, אבל לא לבד, אלא עם חברות שלי בתור חבורה
אבל לא מבינים את זה
שגם לי מותר
שלא כל מה שחושבים הוא בהכרח נכון
שחושבים שבגלל שההורים שלי אפילו קצת יותר מבסדר מבחינה כלכלית אז אני פשוט מבקשת מהם כסף על ימין ועל שמאל, אבל זה לא נכון
אני יודעת איזה קשה הם עבדו ועובדים בשביל זה
בשביל המשפחה שלנו
הם הקריבו הרבה בשביל שנגיע לאיפה שאנחנו
ואני לא לוקחת את זה כמובן מעליו כמו אנשים אחרים
בגלל שאני גרה בבית גדול, מסתבר שאני עשירה בזמן שרוב הילדים בכיתה שלי גרים בוילה של ארבע קומות עם בריכה ענקית, אבל אני העשירה.
כל הזמן מבקשים ממני כסף לקפיטריה כי; מילים שלהם ״את עשירה בטוח יש לך כסף״ והם לא מבינים שהמילה טחונה זה מעליב, אפילו כשזה בצחוק
הם לא מבינים שלא משנה כמה חברים יש לי תמיד יהיו רגעים שאני ירגיש בודדה
ואפילו שהחברות שלי הן הכל בשבילי והן כמו אחיות אני עדיין מרגישה ריקה
כי לא משנה כמה את קרובה למישהו אפילו עם זה משפחה, את תמיד תרגישי בודדה
בלי סיבה מיוחדת
סתם כי ככה יצא
