הרגשתי כל כך קטנה לידו, לא אהבתי את זה.
אף פעם לא הייתי מראה את מה שבתוכי: את הרגשות, מצבי הרוח, האישיות...
הייתי אדישה כלפי העולם, כלפי מה שסביבי... לא הראתי אהבה לאנשים.
כך הפכתי בעצם ל״מלכת הקרח״. אף פעם לא היה מי שיחמם את הלב הקר שלי, לעולם גם לא נתתי לאף אחד גישה אליו.
נפגעתי יותר מדי פעמים כך שלא הרשיתי לעצמי ממש לקחת סיכונים.
הפניתי אליו את גבי ופסעתי הרחק משם בצעדים קטנים ושפופים.
ברגע זה איבדתי את כל מה שבניתי ושימרתי במשך כל כך הרבה זמן. הכל התנפץ לרסיסים, כל העבודה הקשה... העקרונות, החומות, האדישות והרגשות.
