אהבה מסוכנת || Dangerous Love

פרק 5

-נקודת מבט ג׳יסו-
לבנות לא היה שיעור וראיתי ששין-הי יושבת עם חבורה של בנות מהכיתה השנייה.
חייכתי, שמחתי שהיא מתחילה להתחבר לעוד ילדים, מינהו נעמד לידי מסתכל לאותו מקום שאני הסתכלתי ״מה אתה מחייך?״ הוא שאל מגיל, גיחחתי גם אני ״שין-הי״ אמרתי עדיין מסתכל עלייה ״מה איתה?״ הוא שאל וראה אותה יושבת שם עם הבנות ״סתם אני שמח שהיא מתחילה להתחבר לילדים״ אמרתי בחיוך קטן ״מה זה? מה אני רואה פה?״ הוא אמר צוחק ומצביע על החיוך שלי ״מישהו פה מתחיל להתרכח״ הוא צחק ואני הבאתי לו כאפה בעורף וצחקתי גם כן. חזרנו לשחק עם שאר הכיתה ופתאום ראיתי בזווית העין ששין-הי והבנות קמות והולכות ״תגיד זו לא חברה שלך?״ מינהיוק שאל מצביע על שין-הי ״כן״ הנהנתי ״היא עם סו-היון והחבורה שלה״ הוא אמר בקול מודאג ״תלך אחריהן, אצה לא יודע מה הכלבה הזאת מתכננת״ מינהו אמר ״צודק״ אמרתי וזרקתי את הכדור חזרה למגרש ״המורה אני הולך לשירותים״ אמרתי והלכתי אחריהן. בהתחלה לא מצאתי אותן ואז שמעתי רעש מהגג, עליתי לשם וראיתי את שין-הי שוכבת שם על הרצפה, מכוסה בדם וכולן מרביצות לה. רצתי והעפתי אותן ממנה ״יזונות! מה נראה לכן שאתן נוגעות בה?!״ צעקתי עליהן ״או..אופה״ שמעתי את שין-הי ממאחורי, הסתובבתי אליה והרגשתי שמישהו דוחף אותי ״מי אתה שתדבר אליי ככה?!״ סו-היון צעקה הסתובבתי אליה והתקרבתי אליה בצעדים מאיימים, הצמדתי אותה לקיר ״אם תתקרבי אליה עוד פעם אחת יהיה לך עסק איתי״ סיננתי מבין שיניי בעצבים וחזרתי חזרה לשין-הי, דלת הגג נפתחה ומינהו,מינהיוק וג׳ונסו עמדו שם ״יה!״ מינהו צעק עליהן ״מה אתן חושבות שאתן עושות?!״ ג׳ונסו צעק גם הוא, מינהיוק התקרב לשין-הי ״את בסדר?״ הוא שאל אותה ועזר לי להרים אותה, ירדנו כולנו מהגג ולקחנו אותה לחדר האחות ״מה זה?! מה קרה לה?!״ האחות שאלה בבהלה וסימנה לנו להניח אותה על המיטה, מינהו וג׳ונסו נכנסו גם הם לחדר האחות ״חבורה של בנות הרביצו לה״ מינהיוק אמר, אני הייתי עסוק בלנגב את דימעותייה ולהרגיע אותה ״אל תדאגי, אני פה, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך״ אמרתי בטון מרגיע תוך כדי שאני מלטף בעדינות את ראשה, משתדל לא להכאיב לה, לא הייתי צריך לתת לה ללכת איתן, אני יודע שסו-היון היא כלבה, לא הייתי צריך לתת לה ללכת ״אופה״ שין-הי הוציאה אותי ממחשבותיי ״מה יש?״ שאלתי בדאגה ״כואב לי״ היא אמרה והתחילה לבכות ״ששש.. אל תדאגי זה יעבור, אני פה״ אמרתי מחבק אותה ומלטף את שיערה, היא כל כך קטנה ועדינה ואני מרגיש שאם אני אחבק אותה חזק מידי אני אשבור אותה. היא חיבקה אותי בחזרה ואז האחות נכנסה עם חומר חיטוי ״זה ישרוף קצת״ היא הזהירה וחיטאה את פצעייה של שין-הי ״אני צריכה שתורידי את החולצה כדי לבדוק שאין לך פציעה חמורה״ האחות אמרה ״אני מחכה לך בחוץ״ אמרתי לשין-הי, נתנתי לה נשיקה עדינה על המצח ויצאתי מהחדר.
״מה איתה?״ מינהו, מינהיוק וג׳ונסו שאלו ״היא עדיין בודקת אותה״ אמרתי מתיישב לידם. אחרי כמה זמן האחות יצאה ״יש לה חבורות בצלעות, אנחנו צריכים לשלוח אותה לבית החולים ושם יעשו לה צילום כדי לשלול שבר בצלעות או משהו יותר חמור״ היא אמרה והוסיפה ״תיידע את ההורים שלה?״ היא שאלה והנהנתי. ידעתי שאני לא יכול ללכת לאבא שלה כי אז הוא יגלה עלינו אז לקחתי משין-הי את המספר של ביונג-הון, הוא יודע עלינו והוא אמר שאם נצטרך עזרה שנתקשר אליו. ״הלו?״ שמעתי מהצד השני של הטלפון ״ביונג-הון? זה ג׳יסו״ אמרתי ״כן ג׳יסו, הכל בסדר?״ נאנחתי ״לא.. חבורה של בנות העמידו פנים שהן חברות של שין-הי והן לקחו אותה לגג של הבניין, הן הרביצו לה וכשהגעתי לשם היא כבר הייתה על הרצפה, העפתי את הבנות האלה ממנה ולקחתי אותה לאחות בית הספר, היא אמרה שיש לה חבורות בצלעות ושהיא צריכה לעשות צילום בבית חולים, התקשרתי אלייך כי אתה היחיד שיודע עלינו״ הוא נאנח ״אני בדרך״ הוא אמר וניתק את השיחה. נכנסתי לחדר האחות והלכתי לשין-הי ״דיברתי עם ביונג-הון, הוא בדרך״ היא הנהנה וחיכינו שהוא יגיע.
-כעבור שעתיים, בבית החולים-
יש לשין-הי שבר בצלעות, אם הייתי עוצר אותה ולא נותן לה ללכת איתן היא הייתה בסדר, זה הכל באשמתי. אביה ואחיה היו פה ואני הייתי צריך לצאת החוצה כדי שלא יגלו עלינו. קיבלתי הודעה ״הם הלכו, אתה יכול לבוא״ ההודעה הייתה מביונג-הון. חזרתי לחדר שלה והיא ישנה ״אני צריך לצאת לרגע, אתה נשאר איתה?״ הוא שאל ״כן״ הנהנתי.
התיישבתי בכיסא שליד מיטתה והסתכלתי עלייה, שוכבת שם, מלאה בחבורות, בגללי. ״אופה״ שמעתי קול מעומעם אבל עדיין הייתי שקוע במחשבות ״אופה״ שמעתי שוב ויצאתי ממחשבותיי ״היי.. איך את מרגישה?״ שאלתי בדאגה מחזיק את כף ידה ״לא משהו״ היא ענתה בקול חלוש, קמתי מהכיסא ונשכבתי לידה במיטה, ראשה היה מונח על החזה שלי ואני עטפתי אותה בזרועותיי.
״אני אוהב אותך״ אמרתי לפתע, היא הרימה מעט את ראשה וחייכה ״אני אוהבת אותך״ רכנתי קדימה ונישקתי אותה ״אחמ״ שמענו קול מאחורינו, התנתקנו והסתובבתי לראות מי זה, זה היה ביונג-הון ״כבר מאוחר, אתה צריך לחזור הביתה״ הוא אמר רומז לי ללכת שמתי מהמיטה ״לילה טוב בייב״ קרצתי לה וצחקנו, נישקתי אותה ויצאתי מבית החולים. האופנוע שלי עדיין בבית הספר, התקשרתי לג׳ונסו וביקשתי ממנו שיבוא לקחת אותי. הגענו לבית הספר ואני נסעתי הביתה על האופנוע שלי ״ איפה היית?״ אחי התאום ג׳יהוואן שאל ״בבית חולים״ עניתי ״מה?! מה קרה!? אתה בסדר!?״ אמא קפצה בבהלה ושאלה ״אני בסדר אמא,לא אני נפגעתי״ נאנחתי והתיישבתי בספה ״אז מי נפגע?״ היא שאלה בדאגה ״חברה שלי״ עניתי והשפלתי את ראשי ״בגללי״ המשכתי ״בגללך?״ אחותי הגדולה יו-ג׳אנג שאלה בבילבול ״כן, בגללי, ראיתי אותה עם הבנות האלה וידעתי שאי אפשר לסמוך עליהן, אבל עדיין לא עשיתי כלום, נתנתי לה ללכת איתן לגג, בגללי הרביצו לה, בגללי היא מאושפזת עם צלע שבורה וחבורות בכל הגוף״ ירדה לי דמעה וניגבתי אותה מהר ״זה לא אשמתך״ אחותי אמרה וחיבקה אותי ״הגעתי לשם מאוחר מידי, אולי אם הייתי מגיע לגג לפני היא לא הייתה נפגעת ככה״ המשכתי להאשים את עצמי ״די, לך להתקלח ולישון, תרגע קצת, זו לא אשמתך״ אמא אמרה ועשיתי כדבריה.
-נקודת מבט שין-הי-
שמעתי צעקה ״יזונות! מה נראה לכן שאתן נוגעות בה?!״ זה היה קולו של ג׳יסו הרגשתי את המכות מפסיקות ולחשתי ״או..אופה״ הוא הסתובב אליי ואז סו-היון נתנה לו מכה וצעקה ״מי אתה שתדבר אליי ככה?!״ הוא הסתובב אליה ודחף אותה בחוזקה על הקיר ״אם תתקרבי אליה שוב יהיה לך עסק איתי״ הוא אמר בקול מאיים, דלת הגג נפתחה וחברים שלו היו שם, אחד מהם ניגש אליי ושאל אם אני בסדר והוא וג׳יסו הרימו אותי ולקחו אותי לחדר האחות. היא יצאה להביא חומרי ניקוי וג׳יסו נשאר איתי, הוא ניגב את דימעותיי ואמר ״אל תדאגי, אני פה, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך״ הוא ליטף את ראשי בעדינות, האחות נכנסה וחיטאה את פצעיי. ״אני צריכה שתורידי את החולצה כדי לבדוק שאין פציעה חמורה״ היא אמרה ״אני מחכה לך בחוץ״ ג׳יסו אמר, הוא נתן לי נשיקה קטנה על המצח ויצא מהחדר. האחות עזרה לי להוריד את החולצה ולאחר שבדקה אותי היא אמרה שאני אצטרך ללכת לבית החולים. היא יצאה ולאחר כמה דקות היא חזרה ומילאה ניירת. ג׳יסו נכנס ואמר ״דיברתי עם ביונג-הון, הוא בדרך״ הנהנתי וחיכינו שהוא יגיע.
-כמה זמן לאחר מכן, בבית החולים-
הרופאים בדקו אותי, יש לי שבר בצלע, ג׳יסו היה צריך לצאת מהחדר כי אם אבא או ג׳ונג-איל יראו אותו שנינו מתים.
לאחר שהם הלכו ביקשתי מביונג-הון שיגיד מג׳יסו שהוא יכול לבוא, הוא הנהן ואני נרדמתי .
התעוררתי וראיתי את ג׳יסו יושב בכיסא לידי ״אופה״ קראתי לו, הוא לא ענה רק המשיך להסתכל עליי, שקוע במחשבות ״אופה״ קראתי שוב והפעם הוא ענה ״היי.. איך את מרגישה?״ הוא שאל ״לא משהו״ נאנחתי והוא נכנס איתי למיטה, הנחתי את ראשי על חזהו והוא עטף אותי בזרועותיו השריריות והגדולות ״אני אוהב אותך״ הוא אמר והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה, הרמתי את מבטי אליו ואמרתי ״אני אוהבת אותך״ הוא רכן קדימה ונישק אותי ״אחמ״ שמעתי את ביונג-הון ״כבר מאוחר אתה צריך לחזור הביתה״ הוא אמר לג׳יסו.
״לילה טוב בייב״ הוא קרץ וגיחחתי, הוא נישק אותי והלך.
״כואב לך?״ ביונג-הון שאל ״לא כלכך, התרופות עוזרות״ הוא הנהן והתיישב לידי בכיסא.
״אופה״ קראתי לו ״ממ?״ הוא שאל ״תודה״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט מבולבל ״על מה תודה?״ הוא שאל ״על זה שאתה לא מספר לאבא ותומך בקשר שלי ושל ג׳יסו״ אמרתי בכנות והוא חייך ״הכל בשביל הדונגסאנג שלי״ (דונגסאנג- אחות קטנה, ביונג-הון הוא השומר ראש שלה כבר 5 שנים והם קרובים כמו אחים)
חייכתי אליו והוא אמר ״יאלה כבר מאוחר, את צריכה לנוח״ הוא אמר מכבה את האור.
-למחרת בבוקר-
האחות נכנסה ועשתה לי מספר בדיקות כמו לחץ דם וחום. כשהיא יצאה ג׳יסו שלח לי הודעה ״אני פה בחוץ, אפשר להיכנס?״ בגלל שאבא או ג׳ונג-איל לא פה אז עניתי לו שהוא יכול לבוא. ״היי בייב״ הוא קרץ ואני כרגיל גיחחתי, קצת קשה לי לצחוק בגלל הכאב בחזה. הוא נישק אותי והתיישב בכיסא ״למה אתה לא בבית ספר?״ שאלתי ״את יותר חשובה״
הוא ענה תוך כדי שהוא מלטף את כף ידי. דלת החדר נפתחה ועמדו שם אבא וג׳ונג-איל ״פאק״ לחשתי.

------
זה היה פרק 5 מקווה שנהנתם, אל תהרגו אותי תודה😇😂

פרק הבא עולה כשיהיו 15 הצבעות לפחות